אמא, מילה כל-כך מורכבת, בעלת עוצמה שאינה ניתנת לתיאור.
באמת שאת חסרה לי גם היום שאני מבוגרת יותר, בוגרת יותר, מבינה
יותר, חוויתי יותר. אבל דווקא היום הייתי רוצה לספר לך על
הפעמים שהיית חסרה לי בעבר, על החיבוק שחסר לי עד היום.
אמא, אני כותבת ובוכה.......
הבאתי אותי לעולם מלא בהפתעות שחלקן נעימות וחלקן פחות. הבאת
ושכחת להמשיך את משימתך (שאגב לא קלה בכלל), איפה היית שרצית
לשאול? איפה היית שרציתי לדעת? איפה היית שרציתי להבין? נכון,
היית שם, אבל לא היית איתי,תמיד עם הבנות של החברות שלך או עם
אמא שלך (שאותה אני מאוד אוהבת) אבל את בתך את בכורתך הזנחת.
אמא, אני כותבת ובוכה.......
לא מעניין אותך מה עובר עליי בחיים? אתה לא רוצה לשמוע על
הנשיקה הראשונה שלי? על האהבה הראשונה? את לא רוצה לתרום לי
קצת מחכמת חייך? ויש בך המון חכמת חיים.
אם היום ישאלו אותי איזה אמא אני רוצה להיות, התשובה שלי תהיה
"אני רוצה להיות כמו אמא שלי, רק בתוספת של חום, אהבה, הבנה
והכוונה" היית מאמינה שזו תהיה התשובה שלי? אני לא חושבת.
שבוע שעבר חיטטתי לך בתיק ומצאתי שם ברכה ליום הולדת שכתבתי לך
לפני כמה שנים ובה ציטטתי את השיר של ריקי גל "אמא" "אמא, איך
רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך
מליבי...."
מה את חושבת עלי? את אוהבת? את אוהבת את מה שיצרת?
אמא, אני כותבת ובוכה.......
אני לא מאשימה רק אותך, באיזשהו מקום בחיים, גם אני לא אחת
שמדברת, משתפת וכו' אבל את אמא שלי!!!   מתפקידך היה לעשות זאת
כבר בעבר הרחוק!!!   איפה היית אז!!!   ולמה לעזאזל לי אין את
האומץ לעשות זאת היום?????
אמא, אני כותבת ובוכה.......  ומקווה שאת יודעת אני אוהבת
אותך.