|
במורד הנר נוזלת לה להבה
בוערת בדרכה.
מדלגת מעל מכשולים
מקפצת לעבר החמצן.
נושמת אל חיקה צבעים זוהרים.
מתרפסת אל הלילה
רגבי הנר דולקים אחריה
מרוצה סומאת לעבר טבילת האש האחרונה
והשלהבת תנוס על נפשה יחד עם כל הצבעים הזוהרים
והחמצן שנמצא אי שם.
בתחתית הנר נוטפת נפש
של מה שהיה מזמן להבה. |
|
|
אני הרואה ואינו
נראה.
הטועם ואינו
ניטעם.
הקולט ואינו
נקלט.
השופך ואינו
נישפך.
אני הצל המסתורי
מאחורי שק
האשכים
אני
אביה האיום |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.