נורא. פשוט נורא. תחושת סתמיות תהומית וחנק תקועות לי בגרון.
מרגישה שהגוף כבד וסתום. אין להכניס אליו, אף לא פירור.
חולשה, עיוורון, עייפות. הכל מעומעם...כל כך מעומעם. I'm
officially numb. אין אוויר. מוות. מחשבות מורטאליות וקודרות,
כמעט שחורות, חגות בראשי במעגל. הכל נכנס פנימה מתנקז לפנים
הגולגולת ולתוך הגוף. למות, פשוט למות.
נחשפתי. נחשפתי יותר מדי. נחשפתי בצורה רעה, גרועה, לא מחושבת,
לא חיננית ולא יפה. נחשפתי באופן שאותו אני מתעבת. רוצה להזדחל
לתוך מחילה צרה ואפלה ולא לצאת ממנה. Why dying? Well I don't
know... that's the first thing that crossed my mind. There
is no other escape. Just one. I gotta use it. I wanna die...
a slow death. A lot of agony must be involved. My dear slow
up coming Death. You're just around the corner. Shoot me
here and now. |