לא תמיד קל להגיד כל מה שחושבים מכל כך הרבה סיבות שיותר מחצי
מהן הן כל כך שטותיות. לאנשים יש מן מנהג ישן שכזה להמציא
תירוצים, ומכמות התירוצים שבן אדם ממציא ביום הוא מתחיל להאמין
להם בעצמו. יש תירוצים יותר קריטיים ומשנים ויש כאלה כמו
זבובים לא מזיקים אבל כן מציקים אם הם באים אליך. לא קל לאנשים
להתנער מכל ההילה הזאת של עצמם שעטופה שכבות, שכבות ועוד שכבות
של תירוצים קטנים ולהיות אמיתיים ולהקדיש את זמנם גם לדברים
הפעוטים. האנשים הכי עסוקים בעולם יהיה להם זמן לחבר ישן לפטפט
איתו קצת בטלפון ולשאול לשלומו סתם כי אכפת להם ממנו. אבל
לאנשים שיש להם את כל הזמן בעולם אין אפילו זמן לשכוח את עצמם
לחמש דקות לשאול לשלומו של חבר חולה או לאחל לחבר טוב מזל טוב
לכבוד היומולדת.
אני לא אכחיש גם אני לא הבן אדם הכי עסוק בעולם, בעצם יש לי
הרבה זמן פנוי. אבל אני לא מרגישה שיש לי למי לפנות את הזמן
הפנוי הזה. ואני לא רוצה שהפעם הבאה שחברים שלי יזכרו בי יהיה
כשיקרה לי משהו שהם יקראו עליו בעיתון ויגידו לחברים החדשים
שלהם שהם מכירים אותי ובעצם הם לא יודעים אפילו מעט על מי אני
באמת.
אז לכל מי שקורא את זה אף פעם אל תשכחו את החברים שלכם, גם את
החברים הפחות טובים לפעמים הם אלו שיתגלו כאלו שבאמת אכפת להם
מכם. ואל תגידו אין לי זמן תפנו זמן כי אם לא עכשיו אז מתי?
החיים הם לא נצחיים כמה שקשה להודות בזה אז חיו את היום
ותקדישו קצת זמן לכל דבר ולכל אדם. אל תמציאו תירוצים זה רק
יגרום לכם להאמין בזה ולא לאדם שלו אתם "מתרצים".