היא יושבת בחדר ומקלידה סתם סיפור על חיים של ילדה אחרת עם
חיים טובים יותר, לא מסובכים.
ברקע מתנגן דיסק עם השירים של יונה וולך.
היא מוציאה סיגריה ושמה אותה בפה לוקחת את המצית מהשולחן
וחושבת מה לכתוב.
פתאום נכנסת דניאל לראשה, היא הוגה בדניאל מנסה להבין מה היא
עושה שם, והיא יודעת טוב מאוד, היא מאפרת את הסיגריה, מתקנת
כמה שגיאות כתיב פתאום מצלצל הטלפון, היא עונה ומהצד השני היא
שומעת את קולה של דניאל.
צירוף מקרים? ואולי לא, אולי מוחה שידר גלים וקרא לדניאל לצלצל
אליה, הן מדברות, שיחת בנות שמסתירה מה שהיא באמת חושבת, היא
לא יודעת מה דניאל תגיד אם היא תספר לה מה שהיא באמת חושבת,
מרגישה.
"ואני היתי כלא הייתי כשדניאל שרה" מעבדת בראשה את שירה של
יונה וולךדניאל והיא מסיימות את השיחה, היא מתקשרת לאיתי לבכות
לו קצת על החיים, איתי יודע הכל ולא מבין למה היא פשוט לא
אומרת לאהובתה מה שהיא חשה.
"כשבאתי לקחת אותה מהעננים היתה ענודה כבר" הדיסק ממשיך על רקע
השיחה עם איתי, היא מנתקת בעצבים על כך שהוא לא מבין אותה.

עוד סיגריה אבל קודם קפה, היא לוקחת את עצמה למטבח והוריה
כועסים על כך שהיא כל היום במחשב, היא מכינה לעצמה קפהונושאת
אותו לחדר.
"ימים קשים אויאוי" אויאויאוי, כן זה השיר האהוב עליה ביותר,
היא חולה על יונה וולך, מעריצה את דמותה הוגה בנפשה בלילה שיום
אחד גם היא תגיע לרמתה, אבל זה לא יקרה, שיריה אינם עמוקים,
אפילו מעט עומק אין בהם.
הילדה שבסיפורה היתה בדיוק באמצע הדרך כשהחליטה לנטוש אותה
לטובת סידור וניקוי החדר, היא יודעת שהסיפור הזה יגמר כאן
לעולם לא יהיה לו המשך.

והיא חוזרת ומחליטה להמשיך את הסיפור לתת לילדת חלומותיה חיים
חדשים.
והילדה שחייה בכלל לא מיוחדים מחליטה לצאת למסע כי החיים שלה
בכלל לא מסובכים והיא לא יכולה להמשיך לחיות כך עם חיים רגילים
כשמסביבה לכולם יש חיים מיוחדים ובלתי רגילים, אז ילדת החלומות
של מיכל יוצאת למסעה ואיתה יוצאת גם מיכל. ושני המסעות מתמזגים
ונפרדים ומתמזגים ומיכל וילדת החלומות מתמזגות ונפרדות וחוזר
חלילה.     ומיכל מגלה את האומץ והילדה מגלה את האושר אבל מיכל
לא מבינה איך ילדת חלומותיה יכולה לגלות את האושר כשמי שחולם
אותה עוד לא מצא אותו.
ואז  מחליטה מיכל לצאת לחפש את האושר ואוספת כמה דברים לתוך
תיק ויוצאת ומתחילה מסע חדש והפעם המסע הוא שלה ולא של ילדת
החלומות