הכל התחיל לפני שנים,
כשעוד היינו ילדים...
והתמימות שבערה,
היא התפשטה לה לאיטה.
הכל היה מעט מוזר,
בצד הפוך של העולם,
הנה אני והנה את,
אוחזים קצה שלא קיים.

פזמון:
תמיד טיפחת לך גם תקוות,
לא ניפצת לך אשליות,
בצד הזוהר הקסום,
לא הפריע לך לא כלום.
ורעדת מכאב,
לא רצית להתאכזב...
והתרגשת... או או או

שום דבר אינו חוזר,
לאשר בקדמותו,
פעם הוא היה שלך,
ואת נבראת רק בשבילו,
מצאת זאת לצידך,
הייתה לך אות וגם סימן...
שאותה תקופה איננה,
זהו רק סיפור ישן.

וכשיורדת חשכה,
העיר נמלאת בעלטה,
את שכובה לך לבדך,
מחכה לגאולה...
השחר עוד מעט עולה,
ואולי הוא רק הוזה,
רוצה להתעורר,
למציאות עולם אחר,
והמנגינה שתיחרט,
אותם צלילים רכים,
הכל היה לפני שנים,
כשעוד היינו ילדים.

פזמון:
תמיד טיפחת לך גם תקוות,
לא ניפצת לך אשליות,
בצד הזוהר הקסום,
לא הפריע לך לא כלום.
ורעדת מכאב,
לא רצית להתאכזב...
והתרגשת... או או או