הרוחות הרעות שבקרב
נצח לא יפגע בהם,
לא יניעם לכיוון אחר.
מטלטלי נפש, לעד אינם עוזבים
רק מגבירים מהירותם וכוחם.
יש והשפעתם כוחה הרסני,
ויש שהכוח עליהם גובר.
יש ונפש תתחנן אליהם למעט שקט,
למעט מנוחה,
מהתזוזה היומיומית הנוראה.
אך לעולם לא יוותרו הם,
לא יקשיבו לקול ענות חלושה,
הנישא מתוך נפש צחיחה
מתוך נשמה תשושה
שכל כוחותיה כלו
במאבק חסר התקווה
מול רוחות הזעם הנורא

ולא קוראת הנפש לאלוהיה
כי נסתר הוא.
כי אין פניו ברורות
וקיומו לא נראה -
אינו נוגע בקצה האדמה,
בקצה מאבקי האנוש וכמיהתו
למעט תובנה, סובלנות ואהבה.
בודד בקיומו מתקיים הנברא
אשר בדרך זו נפשו לא בחרה
אין נסתר מחמתו וזעמו לא נראה
כי חי הוא על פני זו האדמה.

מערת הלב, מסתור הרוחות
מקום להחבא בו
להטמין בדידות ואכזבות.
להשאב אליהם ולשקוע
בקריאת עזרה נרפית וחלושה
שאינה נשמעת אף לא לנפש אהובה...

דמי נפש הזועקים,
עד קצה העולם אינם נשמעים
רק הדם האיום והנורא
מהדהד ביקום מלא משטמה.
ונפשות המהלכים אטומה לזעקה
אינן נרעדות ולו כמלוא הנימה
חלונות הנפש - מבטן קפא
אין חום בנמצא, נרמסה האהבה.