כשהכל ייגמר, כשירד המסך,
ודמעה שוב תרד, אל הלחי, סתם כך
והלב שוב ירגיש, לא יהיה עוד אדיש
נדע בלבנו, נדע בתוכנו,
שהגיע הזמן לאהוב.

כשהסוף ידגדג, והתחלה תיפתח,
שעון הזמן יעצר, אך לא יישכח,
ורגע אחד לפני הסיום,
כשבחוץ סערה אופפת יקום
נדע בלבנו, נדע בתוכנו
שהגיע הזמן לאהוב.

פזמון:
ומקרוב נגלה, את אשר לא ידענו
את אותה אהבה, שלהבת שהצתנו,
נחכה, עד כלות זמן העתיד
ונדע בליבנו, בליבנו תמיד
שהגיע הזמן לאהוב.

שעוני המחוג זזים כאן בקצב,
מקצה אחד של הגולן, עד לדיונות בנגב,
מחכים לשעה, השעה הנכונה,
לסגור דלת מעבר, ולפתוח חדשה.

רמזים וסימנים, קרובים ורחוקים,
מנסים לפענח, את תורת הנסתרים,
אך קשה באהבה,חוקים בגדר חידה
ולפעמים קצת כואב, אך מעבר לפינה
יש עולם שלם, שמחכה רק לנו, קרוב
נדע בליבנו, הגיע הזמן לאהוב.

פזמון:
ומקרוב נגלה, את אשר לא ידענו,
את אותה אהבה, שלהבת שהצתנו,
נחכה, עד כלות זמן העתיד
ונדע בליבנו, בליבנו תמיד
שהגיע הזמן לאהוב.