עיניך מזכות אותי
ניצני-דעת,  פקעות של אמת לבנה
כי ביני ובינך אדמת-אדם הפכפכה
לא אנקה רופסת, או עצת-הצחוק המדומה
לא מרה, או מרמה

הקשיבי לקולות -
אנחנו חוסות בצילן של ידיעות חשוכות
מרפא

ומה יוותר לך ממני
מלבד אהבתי איתך את העצים הירוקים של  
סימטת ז'אן ז'ורס
וחמלת-החופים הכחולים
שאספנו ברחוב צר שעולה מן הים, וזכרון קייצים
אחד, משוגע  

הקשיבי -
זו זרימת הדם שלי שנושאת את
האלם אל שרשי-הגזעים המשוועים
להגדם

זה רחש מנגינת הרעד של
גזע קטום-נפש, המגחך לנעימת-הוודאות    
(גם הוא כופר בהמנוני שבועות-הנצח של אוהבים)


וזליגת העלים...

ודאיית הנפילה...

הקשיבי...


כל המאחרים לאהוב
ניקווים במוקדם אל עברים, שם מסופרת להם בדידותם  
האחרונה