כמו שעון שוויצרי
ועוד גרגיר של חול
מחכה לעבור את אותה הדרך
ולהתהפך בחזרה.
יום ולילה נפגשים
מתמזגים בשעת דמדומים
מתנקזים באיטיות מטיפת שפיות אחרונה
עד שלא נשאר דבר לעוברי האורח.
והיא יושבת, דוממת,
מחזיקה את ידו,
ממאנת לעזוב,
כאן הזמן הפסיק מלכת,
והשחר לא יפציר.
אך מסביב הכל ימשיך,
יתקתק בחוסר אנושיות
כמו שעון שוויצרי,
עוד גרגיר של חול...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|