לילה. המעבורת המפליגה מהנמל, מטלטלת בקצב גובר והולך. הם
עומדים חבוקים על הסיפון הקר, בולשים בפעם באחרונה אחר האורות.
אחר כך הם מנסים לרדת בסולם המקרטע לבר הסגור בקומה שמתחתם.
האולם דחוס מפה לפה. אנשים עומדים, יושבים וכורעים, שעונים על
מבואות, שולחנות פורמייקה חומים, קירות אפורים ואף על דלתות
תאי השירותים. משברים עזים מתחילים לנפנף את הספינה כאילו
הייתה סירת צדף קטנטנה. אנשים וחפצים נזרקים מצד לצד. גל גדול
במיוחד מבקיע חלון שאינו סגור היטב ומרטיב את העומדים מאחוריו.
שני מלחים עוברים ומחלקים שקיות לכל דורש.  

יואב מרגיש בחילה קלה, אך מנסה להתגבר. כריסטין כורעת על הרצפה
לצדו, משעינה ראשה  על ברכיו. אחר כך אוספת את עצמה לגופה הדק
וממשיכה לשבת, ראשה טמון בין ידיה, שעון על ברכיה. שני צעירים,
אמריקנים לפי המראה, עוזבים בחופזה את האולם. הם שבים רטובים
וחיוורים. אחריהם יוצאים עוד ועוד, נחיל של אנשים במצוקה.
מישהו מקיא במרכז האולם ארוחה דשנה, ממנה עוד בולטים מרכיבים
של סופלאקי וצ'יפס.  

-  YOAV, TAKE ME OUT, PLEASE

הם יוצאים שוב, מתנודדים, לרוח המזלעפת, המכה על פניהם. נדחפים
לספון האחורי, הקטן. שם שורה של אנשים, האוחזים במעקה העולה
ויורד בכל מאודם ומשחררים את צפונות בטנם לים השחור, הרוגש,
המפעפע. גשם מתחיל לצלוף באלכסון. כריסטין מתכופפת לרגע מעבר
לדופן ומתרוממת חזרה שקטה וחיוורת. יואב מרגיש גם הוא גל של
קבס אדיר וממהר בעקבותיה. בשובם לאולם, מקומותיהם במעבר נתפסו
זה מכבר. יואב נסמך אל המשענת הכחולה של אחד המושבים. כריסטין
נתלית עליו בשארית כוחותיה.

הסערה, דומה ורק עכשיו התחילה וטלטלות המשברים הופכות זועמות
יותר ויותר. החרטום שוקע במעמקים ואז שב ומפלס דרכו כלפי מעלה,
בפראות של מי, שנלחם על חייו. אנשים וחפצים מושלכים מצד לצד
כמו כדורים על שולחן ביליארד. לעיתים כשנחשול רב עוצמה במיוחד
מרעיד את הספינה הקטנה , מימין לשמאל, דומה והיא נוטה על צידה.
כך ללא סוף וללא תכלית ממשיכה המעבורת בהיטלטלויותיה
.                                              
לפתע נחלשים הגלים. התנודות הולכות ופוחתות. מלח בסרבל כחול
עובר בין הנוסעים המותשים ומודיע על עגינה בנמל פארוס.
                                     
      - Quick Christine, let's get out of here.
      -   But....
      - No buts. If you want to live, lets save our asses.


הם עומסים תרמיליהם על גבם וממהרים לעבר היציאה. אורות החוף
מרקדים מנגד. האונייה נקשרת בקושי רב למזח. מלח בשכמיה צהובה
עומד ונותן להם את האות. יואב מזנק לעבר רצועת הבטון הנוצצת.
הוא חש כאב חד ברגלו, מקלל ועוזר לכריסטין לבצע את הזינוק
בעקבותיו, לעבר חוף המבטחים שמנגד. חלושים, תשושים ומסוחררים,
הם מתייצבים לרגע על הרציף שטוף הגשם. ממול לוכדת את עינו
כתובת בניאון חיוור והם ממהרים לעברה בכל כוחותיהם. הספינה
ניתקת חיש קל מהמזח וחוזרת למחול השדים שלה עם הגלים.  

בדלפק ממהר יואב להזמין חדר מבלי לבדוק וגם שתי כוסות תה עם
לימון. ישובים בחדר האוכל הקטן והחשוך, הם גומעים בלגימות
קטנות מספלים עמוסי אדים. ברקע מקרטעת טלוויזיה ישנה -  תכנית
עם שני קומיקאים רעשניים, שנקטעת מידי פעם בפרצי צחוק רמים.
בקומה השנייה מעבר  לדלת ניגלה חדרון קטנטן. בצדו האחד ארון עץ
כהה עם דלת הנוטה מציריה. במרכז שטיח צמרי אפור מוכתם ומקריח.
בעבר השני בפינה מזה, מיטה זוגית צמודה לקיר ובפינה מזה כיור
מצהיב וכסא עץ זקוף משענת ולו מושב בלוי מקש דחוס ביניהם. ליבם
אינו נתון לכל אלה, גם לא לטפט הכחול המתקלף. הם צונחים על
המזרון השוקע, מתכרבלים בשמיכות ונצמדים יחד, לקול השריקות
הנוראות של הרוח, החודרות מבעד לחלון.Thanks for saving my
life  ,  היא לוחשת על אוזנו, שנייה לפני שתירדם.