בוקר אחד, בבית הקפה
בתחנת הדלק, ביקום.
ראיתי אותך ונשימתי נעתקה
חלום חיי, הפנטסטית.

ישבתי בחוץ לוגם אספרסו קצר,
בלי סוכר,
מלכסן מבטים אל
ונוס האלוהית שלי.

צעירה ותמירה,
עם גופיה שחורה,
או אולי בגד גוף,
וטייטס הדוקים ושחורים,
ואדידס חדשות נוצצות,
בקצה רגל מושלמת.
שיער גלי עד כתפיים,
בלונדיני, טבעי
כך נראה.
וזוג עופרים חצופים,
ובטן עגלגלת.

סליחה, פתאום פנית אליי
מבוישת,
ואני הרמתי מבט אל
יופייך
ולא יכולתי לדבר
אז חייכתי.
וביקשת טרמפ,
רק עד חיפה.

ועוד שעה שלמה,
ישב חלומי לצידי.

וכשיצאת,
הותרת אחרייך שערה בלונדינית אחת
על המושב.