ואם תחבק אותי חזק הלילה
אני עדיין אבכה בתוך השמיכה

ואם תרגיש אותי ותנשק את הדמעות
אצעק חזק יותר לתוך אוזנך

ואם תחניק את צרחותיי בנשיקה אחת רכה
אקרע את שפתך בנשיכה חלשה

אני לא יכולה
אני לא יכולה
להמשיך ככה

ואם תשב לשניה
ותשאל מה קרה
ותקשיב לשניה
לשתיקה
ורק אז תחבק
ורק אז תנשק
ותבין בליבך
אוכל לקרוע את מסכת האבל
מבלי חשש שכלום לא יסתדר
ועם שתי ידיים נשואות אל הקבר
אוכל לנסות לפלל להמשך

אני לא יכולה
אני לא יכולה
להמשיך ככה.

האטובוסים שלי.
אחד אני לוקחת כל בוקר מוקדם, מזהה כבר כל אחד ואחת, יודעת מי
נרדם ומי עוד טרוד.
את השני אני רק לפעמים לוקחת שזה ברור שאני אספיק וכמעט אף פעם
לא יושבת כי זה סתם מעיק,
ואיתו אני מגיעה מהר מדי לפני שהבוקר שלי הספיק להתחיל.
השלישי בסוף היום משתנה הוא או 505 או 70 ו504, איתו תמיד הכל
הולך לאט לא משנה מה. וביני לבין עצמי אני מסננת "זוז כבר אני
לא יכולה!"
ועוד אחד לפעמים לוקחים לתל אביב למרות שאת זה לא עשיתי כבר
מזמן
ועליו צריך לשלם, כי לא נוסעים על מדים שלא צריך אף פעם.
והלב שלי. טיק טיק טיק עוד שניה מתפוצץ
פעם אהבתי לעלות עליהם עכשיו אני מחכה שאני לא אצטרך
והלב שלי טיק טיק טיק אני כמעט מתפוצץ
כמו גלים על פני חוף מקיפים אותך ופתאום אחד בא חזק וסוחף.
רוצה בוקר אחד לקום ולקחת אחד לתל אביב על מדים וזין על הלשכה
וזין על המפקדים
ומשם ליסוע אולי כאלו לבקר, לדמיין שזוהר עדיין בשדהבו או הדס
ביטבתה ולברוח מאלף הלחצים המפגרים שבראש שלי עכשיו.
ואולי שראיתי את הסרט הזה חשבתי לעצמי שאין לאן לברוח ושהכל
מסביב דפוק לאן שלא תלך
אבל אם הבנתי, את הסרט המפגר ואני חושבת שהבנתי אז מה שמעביר
את החיים האלה זה לאהוב, זה להרגיש.
ועכשיו פתאום בא לי לכעוס כי עד עכשיו לא רציתי, הרגשתי שזה לא
בסדר לכעוס עליו על זה, אבל קיבינימאט.
צומת דרכים ענקית עומדת לפני ואני לא רוצה ללכת. לפחות שמישהו
ילך איתי, יחזיק לי את היד או משהו.
מפחיד לי מדי ככה.

אם הייתי נוסעת היה לי כובע עם נוצות גדול
שהיה מכיל בתוכו הכל
הכל
מהלב הכי קטן ללב הכי גדול
עם חיוך מיוחד לימים רעים של חול
מהצחוק המתגלגל לצחוק הכי מופנם
חיבוקים גדולים, וחיבוק קצר שלא נגמר

הייתי קמה כל בוקר מסתכלת בראי
בחיוך קטן, חיוך שרק שלי
והייתי אומרת המון מילים יפות
שמהכובע שלפתי מורכבות מחתיכות
ולא הייתי צריכה אף פעם לחפש
כל מה שרציתי נמצא עלי בכל עת
וגם אתה בכובע היית יושב
מקופל וקטן ו...אוהב.

אבל אין לי כובע כזה יפה
וכל מה שאמצא אף פעם לא ארצה
מהכאב הכי קטן לכאב הכי גדול
מנשיכות וצעקות
לדמעות העגולות
ומהכל אני בורחת בריצה על המשעול
מחפשת ונתקעת,
עד שעל רגליי מתחילה לזחול
והכובע לא יבוא
גם אתה לא תבוא
אשב לי כאן בשקט
כן,ממש לא תראו
ורק נוצה תתעופף ברוח
שתדעו
שיש אחת
שעוד רוצה לגדול
ועוד רוצה לשמוח
ופשוט נגמר הכוח.

אני צריכה לדבר איתך ממש כאלו אתה יודע מה קורה ורוצה להבין
אני צריכה להרגיש אותך קרוב אלי, קרוב קרוב כאלו אין מחסומים
אני צריכה לדעת שאין לאן לברוח בעולם הענק הזה
שהכל מולי באמת כאן ועכשיו
יותר מתמיד אני קולטת, אני מרגישה את המוות אופף הכל, אופף
צללים וקירות ואפילו מנגינות יפות כאלה שיושבים ונרגעים בהן.
הכל נגמר בסופו של דבר
אולי גם אני פשוט נגמרתי?

פתאום הכל נראה כמו גירסא חיוורת של סרט טורקי לא מוצלח
ואם אתה על הדלת תידפק פתאום בחיוך חלוש ומוזנח
לא אדע דבר
לא אנשום שבר
רק ארצה שתדע.
שאם אתה נו- פל בדרך
אני אהיה בשבילך

אז למה לא אמרת שכן
והרמת אז יד
הייתי ניגשת בחן
מורידה הסינר
מפזרת שיער
ומודיעה שיש הווה
אפילו אם זה קצת קשה

פתאום הכל נראה כאלו ממש לפני שניה כבר חווינו הכל באמת
ואם הצל הדהוי שמריץ את הזמן לא יראה את זה יותר
לא אדע דבר
לא אנשום שבר
רק רציתי שתדע
שנפלתי כבר מזמן בדרך
מלחכות להיות שלך

אז למה לא אמרת שכן
והרמת אז יד
הייתי ניגשת בחן
מורידה הסינר
מפזרת שיער
ומודיעה שיש הווה
אפילו אם זה קצת קשה
כן, זה קצת קשה.

לשבת בבאר
לשבת לבד
לשבת לחשוב
לשבת ולהאמין
שכל אדם
שרק עובר
הוא לא מתייסר
הוא קצת
אחר
והוא לא חולם
והוא לא חושב
אפילו אם זה די כואב
לשבת בבאר
לשבת לבד
לשבת לחשוב
ולהאמין
שגם אם עכשיו
אני עוד לבד
מחר אתה כבר זמין.
בכל זאת קצת קשה להאמין.

אני כל כך מתוסכלת יש לי כל כך הרבה דברים על הראש
דברים שאתה לא מסוגל להתחיל להבין ותבטל ישר, כי אתה מבטל אותי
ישר
אתה מבטל אותי ישר כאלו אני כלום.
מעניין איך אתה, מעניין מה עובר עליך ועד כמה ההודעות שלי
נוגעות בך בכלל, מעניין איך אתה  נרדם בלילה. אם יש לך אפילו
שניה לחשוב, אם אתה שומע את ההודעות שלי. אם אתה מרגיש משהו?
הכל סביבי מלא בדו משמעויות, אני לא יודעת איך להתרגל לזה
הכל טוב ורע ביחד
הכל לא מוחשי.
אין לי מושג מה אני חושבת אני צריכה שתהיה פה
ולא מצרכים תלותיים, פאק אני פשוט צריכה לדבר איתך בתור חבר
שלי, חבר טוב שלי.אני בטוחה שאתה עייף וקשה לך ואין לך שניה
בחיים, אם זה לא ככה אני לא ממליצה לך לומר לי את זה.
אבל פאק שכחת את פני אביך.
דיבור של רונלד, לא משנה.
אין לי אויר כל נשימה שלי היא הכנסת אויר ארוכה כזו,
הכל דומע


אין לי מה לומר לך
אהובי, אויבי, כן כן
אני סולחת לך
מתגעגעת אלייך
תניח לי לנפשי



חזק חזק שלא אפול
הכי חזק שאתה יכול
חייך אלי
הרכן ראשך כלפיי
ואמור את רצונך.
אוקי, אני מבינה
אז היית רוצה
לזיין וללכת
אך עקרתי ליבך מן השורש.
קשה אכן קשה.
לא תוכל לומר את אשר
ליבך
כי ליבך לא אצלך.
חזק חזק שלא אפול
הכי חזק שאתה יכול
חייך אליי
הרכן ראשך כלפיי
ואולי אשחרר אותך.