שלום אהובי, האמנם
בליבי רק אחוש ומר כאבי מיגון
ורוצה אני לסלוח אך מגוננת לעצמי
ולא מזדון נעשה. ולא מתוך רוע
לא רצה להחמיץ, לברוח. אז מתמודד
ומחליט. ועולמך חצויי, וליבי עמך וכך
אהבתי.
ושואל אם סולחת. ותוהה. מנקה את ליבו
או שמא קורא לעברי
ומבולבלת כבר אני, ורוצה עוד יותר.
ושולחת כאבי אלייך.. וכאבך מר משלי.
וזולגות יותר. כלום אהבתי אלייך משנה?
או שכבול בזרועותיה
ולהקשות לא תרצה ולעצמה לא תסלח
ויחשבו שתשאר פריס.. והרי ויתור
ואהוב - לא מאוחר!
ובליבם יודעים אך סבוכים
וכלום טועים?
וחבקני אהובי ותאשר לי במגע
נשקני, וגע לאורכי, וגם מתוכך
וכשיקרא בבכי ליל.. אבוא
ובכוחות מחודשים תחמם לבבו
אגלה כי סלחתי. ויתחבט.
וגם אצלך כבר זולגות
ותאמר התחרט
ולא עוד צער
ואחשוב בקול חנוק
היקרא לי אהובה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.