נאצלת ודשנה את מפזרת את שערך השחור,
ופורסת את איברייך על המזרון הרעוע
מבטך אז מפקיר לעיני את גופך הצחור,
מסכים, ומבקש, ופרוע

ואני פושט את ידי, ומנסה בך לגעת
מתבונן ביופייך עם כלי הנשק העמיד,
כלי הזין היחיד,
שנותן לי דעת

את מסוחררת מהעוצמה שבעורקייך
את מריחה את הניחוח המוכר
זיעתי התערבבה עם צבעייך
ועם כל נגיעה נוצר עובר

קימורי שדייך מספרים לי סוד
את יודעת שאינך עוד צעירה
ועל הקנבס מבלי עטרת הוד
מבליחה לרגע מול עיניי -
דמותך המרירה.