לא רציתי להודות, לא רציתי להרגיש,
הדחקתי מחשבות, לרגשות אני אדיש.
מה יקרה אם אגלה, שזו את שנמצאת שם?
מה אעשה כשאדע, שלנצח תהיי סתם?
על הלחי זולגת עוד דמעה מעיני,
אני יודע שזו את, שנכנסת אל חיי.
לא רציתי לראות, לא רציתי לחשוב,
רק רציתי לבעוט, רק להפסיק לאהוב.
פוקח עיניים, מביט בתמונה,
זו את ממולי עם חיוך של אלה.
חיוכך בוהק, מחלחל אל ליבי,
לא אמשיך לדחוק, את הרגש שבי.
חיבוק, נשיקה.
שיחת עידוד מעודדת.
דרישת שלום, חיבוקים ונשיקות שוב,
כשאת עוזבת.
וכך אתעורר שוב למציאות,
מדדה את חיי אל עבר העימות,
יום יבוא ואצטרך להתפשר,
כי את שירה, כבר לא תהיי שם יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.