גודלתי כגבר בידיה של אשה
למדתי לבלוע במהירות את פרוסות הלחם
שמאוחר יותר יעבשו על המדף
הורגלתי לטעם מתוק תדיר על הלשון
בלי דעת שאולי יעלם מחר


מאוחר יותר כשכל הקורות אותנו
יתקבעו בזיכרון אל-מוות
אהיה מוצא עצמי צמא תמיד
טעם של חוסר בחיך
הייתי הופך אבנים וללא תקוה מחפש
פנינים


ולמרות שלא הייתה בהן כמותה אחת
מדי פעם היו נחרתים לי במבט
איזו עין מוארת, תלתל שהשתחרר מעל המצח
או תהיה זו שמלה פרחונית זוקרת רגליים ולפעמים רק טון עדנה
רטוב מים
היו הופכות לי אותן נדירות לדמויות בסרט בד

חיי גיבורים מוקרנים על מסך ענק


בטועמי אותן לשונות ריריות ומתוקות
היה מתמלא מעט החוסר שבי
ומיד מתלקח דמה שהייתה יוצקת בי מגדילה
וכל עולמי משתנה בתמונות
עת אני רודף בעקבות חזיונות
משוכנע תמיד שמחר לא יבוא



וחיי גיבורים על מסך ענק מוקרנים
כיצד בידי פיה אחת לאחר שלושת שנים הוא נרפא
ודווקא היא, נבואית, מחבקתו ביד אחת
ובשנייה חוסמת את זרועו
ומבקשת       מעט זמן
מעט אוויר לנשימה


כמו כל חיי הבד רק תפילה
תמימה תמימה מתוקה למקום שכבר אבד
ועם חלוף הזמן בבהירות הוא רואה
סרטי כותנה שחורים שהיו מכסים
על עיניו במהלך השנים


הוא מחבק את ברכיה החשופות עכשיו
שעת לילה דוממה והוא והיא - מעט שתוייה
עוצם עינים כבדות ובוכה במרווח שנוצר
בפוקחן הוא רואה כבר ללא מסיכה
היא אשר מביטה רואה רק סימני תשישות של עדשות מגע


נפשו מתלהטת בפעם האחרונה
תמונות צלולות מקנות לו אחיזה בזמן
מקום מובטח בעתיד לקרות
אבל הוא רק נהיה שוב עצוב
מקווה שאותו - היא לא תעזוב


ולילה שוב כשהיא תופסת את אצבעותיו מלשוטט במקומות
האסורים...




30/6/2006