האם אתם מבינים שכולנו בני אדם?
לכולנו מחשבות הזויות, כולנו באנו עם תיקים (וטיקים) מן העבר.
לכולנו יש את האיש הנחמד שיושב לנו על הכתף (או רק לי?!...)
שאומר לי: "את מסוגלת"
ולעומתו את היריב... אפשר לכנות אותו כך... שאומר "עזבי...למה
את צריכה את זה בכלל"
להיות מחובר לאני שלך, לאמת שלך, למקור האור שלך... אמת
פנימית... זו לא קלישאה.
אל תבקר את עצמך קשה מדי... תן לעצמך ביקורת בונה... כשם שהיית
נותן לחברך.
חשוב להיות מודע לעצמך, אך בין זה ובין לבקר, להנמיך, לדכא...
יש הבדל...
האם אתה מודע להבדל?
אישה - לשמור על הגוף שלך נקי... תרתי משמע. נקי מכל דבר. הדור
שלנו רודף אחרי יצרים.
בינהם יצרים מיניים... השילוב בין המין לאהבה מנצח! אל תכניסי
כל אחד לגוף שלך, כשם שלא היית מספרת את סודותייך הכמוסים
ביותר לעובר אורח...
היריב יאמר כאן: "תשכבי איתו... בא לך עכשיו... מה אכפת לך?
יאללה, יהיה כיף"
והאיש הטוב יאמר: "כן... את רוצה עכשיו... אבל למה זה יועיל?
בשורה התחתונה, וגם אם זה בתת מודע, את חווית דחיה, שימוש בגוף
שלך... ככלי.
אני בוחרת במה להכיל את הכלי שלי. אנרגיה טובה... או שלא.
האיש הטוב ידחוף אותך להצליח... היריב לא. ליריב טוב שאתה
מסוגר בפינה שלך.
האיש הטוב אומר לך להתמודד עם עצמך. התעלה מעבר לקושי. לכולנו
קשיים, לא שצרת רבים מנחמת. בכלל לא. אך יחד עם זאת כולנו
מגיעים ממקומות עם משקעים. כל אחד מתמודד בדרכו הוא. מה שמבדיל
בינינו - דרך ההתמודדות.
כתבה לי פעם אישה חכמה: "אלוהים נטע דימעה בעין, כדי להחדיר
קשת בלב"