הפסנתר נשמע ברקע.
ידיך מרפרפות עליו כשם שרפרפו על גופי ברגע שחלף ממש עכשיו,
ידי כותבת לצלילי המוסיקה
את המילים שאסור לי להגיד.
אני אוהב אותך.
ואת פורטת על נשמתי הרבה יותר טוב
ממה שאת מפליאה לפרוט על הפסנתר.
ואת מוציאה ממני צלילים כה ענוגים
צלילים מהלב ששום כלי לא יוכל להפיק.
ואני אוהב אותך.
ואני רועד עכשיו, ולא משום שקר לי,
אלא משום ששנינו מכילים דבר שלא מוכר לי.
ואני אינני מסוגל עוד להכיל ולשתוק
אני חייב להגיד את מה שאסור לי.
אני אוהב אותך.

נכתב ב- 12 במרץ 2006, 18:07