[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








א. צעדים בסיסיים

One
אנחנו עוד נדבר.
אי שם בין כוס קפה מתקררת
ושיירי איפור מההופעה של אתמול
הספוגים בעור הפנים
בין הדשא החום על לחייך
לבין הנימים האדומים בשלי
איפשהו בין האור החיוור הנופל על שנינו
בלילה או בוקר מוקדמים או מאוחרים מדי.


Two
בתחילה תהא שתיקה.
אחר כך מילים יפרחו בטבעות עשן עדינות
בודקות את עומק הסליחה
מלטפות כמעט-לא-מורגש
את שפתיו של הפצע המתיישן.
אחר כך ימששו המילים
בביטחון הולך וגובר
מוצאות נקודה רכה במיוחד
כמו כשבוחרים לחם במכולת


Three
אנחנו ניפגש, שקטים
אם נרצה בכך ואם לא
באותו קשר מוזר שבין הזונה
לשוטה הכפר השרים בשכרותם
בלילה בהיר וקר במיוחד
במסדרונות העיר העתיקה הריקים
בסיפור המוזר שכתבת אצלי בלי דעת.


Four
הפעם הקפה יתחלף מהר מאוד
במשהו מתוק ואלכוהולי
הסנטרים יתרככו ויתחייכו
לא מנסים להתחבא.
המילים יתהלכו שקופות בינינו
פקוחות עיניים, מדברות
בשפה של כינורות או תופים אלקטרוניים
ובכל מקרה, שנינו נשמע.


Five
תמונותינו מוכיחות.
אותו מבט קושר בין שנינו.
רק המסכה שונה.
עכשיו כשהמשחק ברור,
מעזה לעשות בך בלחש, שירה.


Six
אם המציאות, זו של העומק,
הייתה טופחת על ראשך
היית רואה את הקווים העדינים
הבלתי ניתנים למחיקה
של דמותי בעומק הבמה
אני ההשתקפות השקופה
הקווים הנעלמים של מה שאינך.


Seven
ברגע בהיר, נטול קהל ושואו
כששנינו כבר נהיה קלילים בהרבה
עוד ארוץ אליך, אניח ידיי על כתפיך
וארים את עצמי מעלה, בלי להשפיל מבט.
אתה תתפוס אותי.
מבטך יתנשם לרגע, רק חצי מופתע
ובידיים יציבות והחלטיות
מעבר לאינסטינקט,
אתה תיישר זרועות
תסובב ותוריד בעדינות, לא רחוק ממך.
משם נוכל להתחיל את הצעד הבא,
על רקע שיר שנחייך אליו כשנבין -
המילים הן אירוניה דקה על חשבון שנינו.


Eight
עוד נדבר.
אז יהיו המילים ישירות ובהירות מאוד
והחיים, בכל העצמה,
יהיו אחרים מתמיד.





ב. אל הרקדנים

1.  דמיון חזותי
בהתחלה זה תמיד בוער.
אתה מדמיין את האגרוף הקמוץ שלך
במקומו המיועד, שוקל נקמה
ואז ממשיך הלאה
בהחלטה חד משמעית -
ניתוק.
אחר כך זה קופא. ואז שוקע.
אתה כבר ממש לא מתעסק בזה
זה מונח לפעמים כמו רהיט שאיש לא רוצה
שפשוט טרם פונה מהחדר
הוא מזכיר לך ברגעים קטנים
מלחיש אותך שוב לגחלים מדי פעם.
ואז, עובר זמן. פתאום תווים מוכרים ברקע
או מישהו שנראה לך לשנייה, מרחוק, דומה.
אתה נזכר ומחייך ומשהו בך מתחיל לצייר
את השיחה הבאה. לפעמים עוברות שנים,
אבל הקו כבר פתוח.
כמה זמן אחר כך זה יקרה מעצמו.
בשיחה הבאה כבר נדבר על כל זה.


2. בקשה אחרונה
כשתהיי מוכנה, פתחי את החלונות שוב.
תני לאוויר הקר לבוא אלייך,
למלא את הווילונות הארוכים.
לחשי משהו קטן אל הרוח המתערבלת
גצים ממה שבתוך עיניך,
או כל לחש עתיק אחר כדי שאשמע.
ללא קול אעמוד מולך, בהירה, בהירה מאוד,
עשוית דמעות ותאורת פנסי רחוב כתומה.
יחד ננוע את כל מה שצריך היה לגעת בו
ועוד לא יכולנו.




נכתב במהלך דצמבר 2007, ינואר 2008







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נכתב ביום חול
צבעוני ממכתש
רמון.

כמה חול יכול
חול לאכול ביום
חול אם בכלל
יכול חול לאכול
ביום חול?

מה קרה? ואם זה
יום שבת אז מה,
פיגוע?

חתול מכה שנית
מהרהר בסוגיות
הקיום


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/6/08 19:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענת אבישר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה