ב. אל הרקדנים
1. דמיון חזותי
בהתחלה זה תמיד בוער.
אתה מדמיין את האגרוף הקמוץ שלך
במקומו המיועד, שוקל נקמה
ואז ממשיך הלאה
בהחלטה חד משמעית -
ניתוק.
אחר כך זה קופא. ואז שוקע.
אתה כבר ממש לא מתעסק בזה
זה מונח לפעמים כמו רהיט שאיש לא רוצה
שפשוט טרם פונה מהחדר
הוא מזכיר לך ברגעים קטנים
מלחיש אותך שוב לגחלים מדי פעם.
ואז, עובר זמן. פתאום תווים מוכרים ברקע
או מישהו שנראה לך לשנייה, מרחוק, דומה.
אתה נזכר ומחייך ומשהו בך מתחיל לצייר
את השיחה הבאה. לפעמים עוברות שנים,
אבל הקו כבר פתוח.
כמה זמן אחר כך זה יקרה מעצמו.
בשיחה הבאה כבר נדבר על כל זה.
2. בקשה אחרונה
כשתהיי מוכנה, פתחי את החלונות שוב.
תני לאוויר הקר לבוא אלייך,
למלא את הווילונות הארוכים.
לחשי משהו קטן אל הרוח המתערבלת
גצים ממה שבתוך עיניך,
או כל לחש עתיק אחר כדי שאשמע.
ללא קול אעמוד מולך, בהירה, בהירה מאוד,
עשוית דמעות ותאורת פנסי רחוב כתומה.
יחד ננוע את כל מה שצריך היה לגעת בו
ועוד לא יכולנו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.