את פרח תקוותי שתלתי על אדמת חיינו
ולא היו חיים באדמה כדי שיפרח.
היה הוא רק ניצן
וניצן עודנו -
פרחה לה התקווה ויאושי צמח.

את טוהר נעוריי הקרבתי למען שמחתנו
ולא היתה שמחה בינינו עד הסוף המר.
כאבנו את עצמנו
עד היום האחרון
ולא נותר לי אלא לחפש לי זכרון.

ומה אזכור ממך?
ומה תזכור ממני?
האם לשווא חלפו להן שנים בצילך?
זכור את עקבותיי
בלכתי אחריך
אזכור את שתיקתך כשהלכתי ממך.

על פער החיים אשר הפריד בינינו
לא נוכל עוד לנסות לבנות גשרים.
אני מאחורי את לבבך השארתי
ומעליו כבר נבנתה חלקת קברים.

מה אזכור ממך - ומה תזכור ממני?
האם לשווא חלפו להן שנים בצילך?
זכור את עקבותיי בלכתי אחריך
אזכור את שתיקתך כשהלכתי ממך