הכל נשר
ואז עטפתי את עצמי
בדמעות חומות
של חום ואהבה עצמיים

שלחתי את זרועותיי
וניסיתי לחבק את כל העולם
זרועות ורודות
שלא עבדו ולא חיבקו

נשארתי לבד
בודד בשדה
בין כל הכתום שבמעבר
ישבתי בבדידותי

נשאתי עיני אליך
בקשתי אותך בבדידותי
דרך צבע המים
והקשת שבשמיים
ניסיתי להגיע אליך

קורבנות תמיד יש
ואהבה חסרתי
חסרו לי העיניים שכה קרובות עד כי ראית לבן
חסרו לי השפתיים שכה קרובות עד כי ראית אודם
והבנתי שיש עוד דרך להתקרב

הפלתי את העטיפה בעצמי
גזרתי בכוחי שלי
ושחררתי את הלב
מכולסטרול ואסטמה
ובעיקר ממני

בהתחלה לא הצלחתי
לא הגעתי אליך
אפילו לא לגעת במעילך
ובהלה היית
מים לא זרמו אליי
עקב השינוי

לאחר שהושרשתי
והשמש כבר זרחה
חומה מעיר עליי
שוב שמעתי את קולך
שקט אך יציב
דרך הקרקע
מובל בזרמי עפר ורוח
אל תוך ליבי הסרוח