פעם היה כאן דשא.
עכשיו יש כאן כביש.
הוא ישמש אנשים לחזור הביתה, לנסוע לשכונה החדשה שהתחילו לבנות עכשיו. הקיבוץ
מתפתח, אין מה לעשות. אבל אותנו, את הילדים, את הדור הזה והדור הבא אל תאשימו.
אתם פעם שיחקתם על הדשא. אנחנו יושבים כל היום על המחשב. לנו אין דשא. אל
תאשימו אותנו בסוף.
לילדים שלי, לדור הבא, לא יהיה דשא לשחק עליו. אבל יהיה להם מחשב מעולה.
לא רק הקיבוץ מתפתח, כל העולם מתפתח. את הדשא שמו בצד. הדשא יישאר זכרון ישן
ומאובק של הדור הקודם.

בפעם הראשונה שראיתי את הדשא ההרוס ואת כביש העפר החדש, אפילו הפסל שעומד
במקומו כבר שנים נראה לי עצוב.