זה היה עוד שישי
אותו פאב מעומעם
אותם אנשים
מתנגשים באותם
אנשים שיוצאים, מתפרקים בלי סיבה
נפגשים כל שבוע
או כל שבוע הבא

את האמת, זה היה די צפוי
אין בכלל מקום לחשש
אז לקחה לך שנה,
(גילית הבנה)
ועכשיו,
יש לך חבר חדש

דווקא נראה די סימפטי
(חביב על גבול המתרומם)
אני יותר איכותי
הוא נראה יותר טוב,
וזה די מקומם.

אז לא אמרתי לו ביידיש:
"היא שופטת בינינו"
הרי מה שחסר לי,
שהיה עובר את המבחן
חייכתי, נשכתי, התהפכתי, הלכתי
לדפוק את הראש בשולחן

"תביאי לפה אבסנט ושיהיה זריז"
הטייס מוכן להמראה
מחמם מנועים, לוגם מלוא הבטן
פותחים את הטיסה בהקאה

ואז עוד ועוד
הביצוע שואף לשלמות
הלחן, כולו שלי
העיבוד - אבסולוט
חופר בעצמי,
נובר עמוק בבאסה.
אם כל מה שנשאר לך זה כוס של וודקה,
לפחות,
שתה אותה בקלאסה.

כשהטשטוש מגיע לשיא
מתנגשים שוב שלושתינו
את, אני והנחמד
"אתה חתיכת מיתולוגי, אתה" -
יקירה,
כמה מיתולוגי,
ככה לבד.

הולך לישון, הגוף ספוג
הקצב מרוטש והעצב מלוטש,
תראי כמה חוסר הגיון
הכנסנו בתוך משולש:
הוא אינו שווה צלעות
בוודאי שאינו שווה מידות,
ממש משולש מטופש ונואש
שכל זוויותיו חדות.

כל הלילה חלמתי על שתיל של אהבה
שנטענו אני וחברתך הטובה.
התעוררתי מבולבל,
זה הכל בגללו.
נזכרתי שאני לבדי,
ואת זאת שלא.