מאה יצירות ביום
על פס הייצור

אחת
אחת
נוצרת

במוחם הקודח
של פועלי הבמה
החדשה

חרוז
לחרוז
נשזר

בידיהם החרוצות,
שאינן נחות לרגע
מליצור

יום

יום

ולילה

מות אותה האהבה והבדידות האין סופית של נערה הזועקת לאהובה בוא
אלי אחרי משגל אוהבים ראשון שהותיר כתם בל יימחה בבשרה עד שלא
ישוב סוחר הסמים לאימו וישפוך את ליבו על זוגתו שורפת המוחות
לממה היא אומרת נסיכת האינטרנט לממישו מקשיב לליבי הדואב הכואב
הרעב האוהב שפורץ לו החוצה ללא מגבלות השפה השעה המקום מי אני
בכלל התמזגתי איתו לאחד בביתי שתינו עישנו הזדיינו עכשיו הוא
הלך אני לבד גופי הדואב נרדם על הכר נפשי מתרוננת מול המסך
נפתחת כמו פרח בוא ותנבוט תיקבר בעמקי נשמתי הבוערת אשמדאי
אללי זרעך בין ירכי מעכל את גופי מבפנים כמו

עצור!

הורד לי את זו מהפס,
ותארוז.
למתנה, בבקשה.

יצירה נפלאה, פשוט נפלאה!
בעלי היקר כל כך ישמח
תודה על הביקור במפעל
לעולם לא אשכח

אפשר לארגן ביקור כיתתי?
אולי לקראת ט"ו בשבט?
הם כל כך יהנו, איזו חוויה תרבותית...
אולי כל אחד יקבל יצירה?
       משהו קטן למזכרת?
יציר?
       משהו קטן?
רע?
       משהו?
הא?

מאחורי הקלעים
חבורת היוצרים
אפופת עשן
וזיעה.
כל אחד לנפשו
הוזה את ליבו
אל הדף המוכתם

ודמעה
נגולה על לחיה

מאה יצירות בשעה?