הן כה יפה היית אז, איך לא אזכור את פני הבובה שפגשתי
היית מקסימה, מלאת חיים ואור, כן כך לעצמי אז לחשתי
ניגשתי אליך מלמלתי דבר מה, רציתי אותך כי אחוש
נתת בי מבט, של רגש היה, נסער אז הייתי עד יאוש
אך הנה כעת, הכל כבר חלף, חלף החלום המתוק
רציתי לצעוק, לשבור כל ענף, אך בכל זאת בחרתי לשתוק
בחרתי לשתוק, ולא לפצות פה, לא לגלות לך בכלל
לא לאמור לך כמה זה קשה, שעשית אז אותי כה אומלל
ולבסוף את דמותך מעיני כבר רציתי למחוק,
ולא להגות בך לנצח
כבר מש מקירבי כל סדר וחוק
מוכן אז הייתי לרצח
לרצוח רציתי, הכל בגללך, אך אושר שלי איך אזכור
ואפילו כעת ברחוב כי אראך, נרתע אני לאחור.
|
