חבר שלי דביל. עד כדי כך דביל שלא הפריע לו שאציין את שמו
האמיתי בסיפור. אז קוראים לו אופיר ולאופיר יש סבתא, כחושה
ועדינה, שכללה אותו בצוואתה. לפי אותה צוואה עם לכתה יקבל
אופיר- נכדה, יחידה- את דירתה.
כשאופיר סיפר לי על כך לפני פחות משנה, הוא היה בעננים, שכן,
מדובר בבחור בן 28, מפונק ביותר שלעולם לא החזיק בעבודה קבועה
למעלה מחצי שנה. מובן מאליו שהוא גר עם הוריו.
"כמו שהיא נראית היא לא תחזיק מעמד יותר מידי זמן". פערתי את
עיניי למשמע דבריו ורגע לאחר מכן התעשתי, הרי זה אופיר.
עם החודשים שמחתו של אופיר הוחלפה בתיסכול.
"שומע?" הוא אומר לי בטלפון, "אני חושב לדבר איתה על זה, אני
רוצה לדעת איפה אני עומד, נמאס לי לקבל ממנה מסרים כפולים"
"מסרים כפולים?"
"תשמע, יום אחד אני רואה זבובים מסתובבים מעל הפה שלה וביום
אחר היא הולכת לקאנטרי קלאב".
החלטתי לתמוך בו, גם כי הוא חבר וגם כי חבל לפספס עימות כזה.
"יודע מה? אתה צודק. מה היא חושבת לה, שאתה תחכה שהיא תסיים את
החיים שלה כדי שאתה תוכל להתחיל את החיים שלך? תתקשר אליה ותן
לה בראש". אופיר היה קצת מופתע מתמיכתי בו.
"כן, זה באמת מה שאני צריך לעשות. שומע, אני בא אליך עכשיו,
אני רוצה שתשמע את השיחה"
אופיר, שכנראה קיבל ביטחון מדבריי, קפץ אליי. הוא שם אותה על
הרמקול וצילצל אליה, ממתין בקרביות-
"הלו, סבתא?"
"כן. אופירי??"
אופיר מסתכל עליי ולוחש-
"היא התחילה עם ההתחנפויות"
"כן, סבתא, רציתי לדבר איתך על איזה עניין"
"קרה משהו???"
"לא, זה בקשר לדירה שלי, רציתי לדעת מתי את יוצאת ממנה"
"איזו דירה שלך? אתה מתכוון לדירה שלי?"
"כן, כן, הדירה שלך, מה זה משנה עכשיו. אני מחכה לה כבר שנה
ושום דבר לא זז"
"אבל אופירי, אתה יודע שהדירה הזו אמורה לעבור אלייך רק כש...
אתה יודע"
"כן, אני יודע, אז מה עם זה??"
"מה ז"א?"
אופיר לקח שאיפה עמוקה, ניסה למצוא את הדרך הכי פשוטה והגיונית
להסביר את עצמו לסבתו-
"תראי, סבתא, את יודעת שאני אוהב ז"א מחבב אותך וכל זה ושמחתי
שאת מורישה לי את הדירה אבל זה היה כבר לפני הרבה זמן ואת
עדיין גרה בה, הייתי סבלני ונחמד אבל כמה אני יכול לחכות?"
"אופירי, אני לא מבינה הרי מה אני יכולה לעשות?"
אופיר איבד את סבלנותו-
"מה את יכולה לעשות??? אולי תראי את זה מהצד שלי??? פעם את
חולה, פעם את בריאה פעם ככה ופעם ככה ופעם ככה ודי! נשבר!"
הסבתא נשמעה חסרת אונים-
"אני מצטערת, אני לא יודעת מה להגיד, אולי כדאי ש..."
"אולי כדאי שכלום! את יודעת מה?! לא צריך! אל תמותי ואל תעשי
טובות"
מיד אופיר ניתק. כנראה הוא ציפה שהיא תתקשר אליו ותאמר 'טוב,
טוב, אני מבטיחה שעד סוף החודש אני ארקב'