"היה לי קשה מדי בין האנשים"

יופי.
עכשיו גם את איה כורם הוא דפק לי.
אני לא יכולה לשמוע שיר שלה בלי לחשוב עליו.
ועוד אני חולת נפש - מנסה לברר בת כמה היא כדי לראות אם יש מצב
שהוא ניסה להתחיל איתה באירוע בו היא שרה והוא תיקלט.
פיוו... היא בת 26. היא לא תצא עם מישהו שצעיר ממנה בשנתיים
וחצי.
הבחור שלי יוצא רק עם בנות שצעירות ממנו ב-6 שנים.

"אז התחלתי ללכת"

ודווקא,
דווקא כשאני חושבת שהכל מסתדר,
אני שוב מגיעה למצב בו הכל הרוס,
ומאשימה את עצמי.

"והגעתי לפרדס"

כבר הצלחתי לשכוח מהילדון (עד כמה שאפשר לשכוח אהבה ראשונה),
ואמרתי - הנה, עכשיו יגיע משהו רציני.
לזה חיכיתי,
זה הדבר שאמרתי שבשבילו כדאי להישאר בחיים.

"והדמעות שלי נפלו על העלים היבשים"

אני לוחצת?
אני לא מתקשרת,
לא שולחת הודעות,
לא יוזמת.
אבל כשאני מתעצבנת על זה שאתה מבריז לי בלי רחמים,
אז אני לוחצת.
לך תזדיין.

"תהית איפה אני ולא באת לחפש"

מה אתה מנסה לעשות? מה הטעם בהודעות הדביליות האלה,
אם אתה לא מנסה להיפגש?
למה אתה לא מתקשר?
יש לך את הטלפון שלי.
תשתמש בכפתור הירוק שבצד, הוא ממש מבקש.
אני ממש מבקשת.

"אחרי ששוב נתתי יותר מדי"

נתתי יותר מדי?
היה לי כיף.
לא מתחרטת.
חוץ מזה שלבחור בגילו זה בערך באותה רמה של להחזיק ידיים.

"אני ארגיש את הקליפה הזאת צומחת מעלי"

ואם אני מתחילה עם בחורים אחרים בזמן שאני אתך...
מעניין עם מי שכבת כשטענת שאתה עובד.

"ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב"

תמיד נופלת עליהם.
דפוקים,
כולם.
אף פעם לא מוכנים.
או שהם ילדים,
או שהם חרמנים.

"הלא כבר נשבר לי פעם הלב"