כל יום ,בדיוק באותה שעה,
מבטיי מצטלבים עם מבטיך,
פרצופך חסר ההבעה
ולבי הלוחש אליך.
אינני יכולה יותר,
מנסה להדחיק, לשכוח הכל,
אך אתה נאחז בכוח במסתורי לבי,
כמו הבטחה למה שיבוא.

אני מחכה לך,
מחכה שלבך יתעורר,
מחכה שמבטך הקפוא יחייך אליי,
יביט בי, ינסה לחדור עמוק
אל תוך נשמתי.

הולכת, מביטה סביבי, מביטה בתמונות שלך,
מנסה לגלות את סיפורן, מנסה להבין אותך.
סוגרת את האור, מנסה להירדם
מנסה שוב לראות את פניך.
פחד גדול מציף אותי, מפחדת לשכוח.

לימדו אותי שהזמן מרפא, משכיח.
רוצה להישאר פצועה, לא רוצה לשכוח.
רוצה לחוש את מתיקות פניך , את מנגינתך הערבה.


נרדמת ומחכה.