פינוקיו על חוטים
מסתבך לו בשקרים,
ונתקע בסבך של עצמו,
הוא בסך הכל בובה
שמונעת ביד יוצרה,
או שכך הוא בוחר להיות...

אין לך בושה
לשקר בלי הבחנה,
והאף שלך גדל מיום ליום,
אתה עקום ומעוות
ומתכער לי,
ולפעמים אתה זוכה לרחמים שלי...

לפעמים ורק טיפה
אני אוהבת,
כמו שאוהבים ילד שחטא,
אבל קיבינימט,
אתה כבר גבר עם ביצים,
או שאין לך,
כי הן התבלבלו עם החוטים.

מתי תבין, פינוקיו,
שסבא ג'פטו מבוגר,
ומחר הוא כבר הולך לעולמו?
והוא רק בן אדם,
ויכול לעשות טעות,
אז מתי תחליט אתה
לקחת אחריות?

אין לך בושה
לשקר לי בפנים,
לשקר לעצמך...
והאף שלך צומח, מתעקם ומנוזל,
וכולם רואים את זה
רק לא אתה.
אז למה בעצם
אתה רוצה להתכער,
למה, בגללי או בגללך?
תתחיל להתבגר כבר,
ותיצפה את הבאות,
כי מחר לא יעמדו שם
וינגבו את הדמעות

בשבילך!