ועכשיו כול המשמעויות
מקבלות תפנית
ואף אחד לא יודע
מה באמת צודק
ואני הולך לאחור
משאיר לך את כל הבמה
לצפות
בהצגה של חיינו
עולה
שאני איעלם בחשכה
אל תשכחי להשאיר לי
סיגריה בוערת במאפרה
אולי כשאחזור אקשיב לשחקנים שמדברים בשמנו
מה רצית לומר לי,
זוכר את הגדר הגבוהה
שני ילדים עומדים בפינה
ואיך האדמה של החצר
נכנסה לבית
כל אחד מחפש אהבה במקום קרוב
עכשיו כל המשמעויות
מאבדות מן העניין
כמו לא היו מעולם שייכות לנו
יום אחד
נראה את הצגה חיינו
יורדת במחיאות כפיים סוערות
ואני, אשאר מאחור
אולי תישארי לידי
תראי איך הקהל יוצא, מתרגש
ורק אנחנו לא יודעים
איפה להניח את הידיים, לאן לסובב את הראש
גם כשאהבנו
לא ידענו להכיר את הגדרות שמולנו
זוכר אותנו, בכול ערב
מנסים להתפתות
לברוח אל מקומות חדשים
כאילו אנחנו לבד, וכל השאר רחוקים
אל תחכי למבול
גם חיינו נראים דומים
אולי ידענו הכול
אבל בסופו תמיד הפסדנו,
תראי את הצגת חיינו
אנשים נוהרים אליה
שוכחים את המשמעויות
מעדיפים אותנו כמו שאנחנו
בלי שום פחד
עד שאנחנו נעלם
אשאיר אותך להסביר
לפרש כל משפט
בסוף גם אני ארגיש שייך
אולי אחזור חזרה
אל הצגת חיינו
זו שירדה
במחיאות כפיים סוערות של הקהל.