עברו חודשיים מאז שהייתי אצלו בפעם האחרונה, והרגשתי די חרא עם
עצמי. הוא תמיד בא לאסוף אותי מהבית שלי לדירה שלו. אף פעם לא
היה משהו אחר. אף פעם לא נסענו לשום מקום, או יצאנו לבלות.
לפעמים אני חושבת שהוא מתבייש בי. הפילגש הקטנה שהוא מסתיר
מאחורי הגב של כולם. לעזאזל, הרגשתי מנוצלת! לפעמים הרגשתי כמו
הזונה שלו, שאליה הוא מתקשר רק כשהוא חרמן. לפעמים תהיתי אם
אני גם אמורה לדרוש כסף בעד כל פעם כזו. אולי הוא גם ישלם לי
את ההוצאות של הנסיעות חזרה הביתה מהדירה שלו. הרגשתי די
מגעילה כשחשבתי על זה, אז ניסיתי לא לחשוב על זה כל זמן שהיינו
ערים. ואז הוא ביקש שאני אשאר לבלות איתו את הלילה. כמובן
שבהתחלה סירבתי, אבל בתוך תוכי חיכיתי לשמוע את המשפט הזה כבר
שנתיים. אבל הוא אמר אותו ממניעיו האנוכיים - הוא היה עייף מדי
לנהיגה חזרה אלי הביתה. אז ביליתי איתו את הלילה. אולי כל
הבעיה נובעת מזה שהוא יודע שהוא הגבר הכי טוב שהייתי איתו אי
פעם, והוא מנצל את זה. הפעם רגשות האשמה תקפו אותי במלוא עצמתן
בלילה, כשכבר הייתי באיזור הדמדומים שבין השינה לעירנות. חשבתי
על כמה מגוחך ופתטי המצב הזה בינינו, שאני מאוהבת בו כבר
שנתיים והוא מנצל אותי לזיונים מדי פעם. המצב הזה הכעיס אותי.
כעסתי על עצמי והרגשתי כל כך מגוחכת. צחקתי עליו במצב הזה,
שבין שינה לעירנות. צחקתי עליו כשהוא ישן והוא התעורר מהצחוק
שלי. כמעט ישנה הסברתי לו שסיפרתי לעצמי בדיחה וצחקתי. אוהו,
איזו בדיחה. הבדיחה הכי גרועה שמישהו המציא אי פעם...! גם אחרי
שנרדמתי המצב הזה לא הרפה ממני. אם רק ידעתי איך להרפות ממנו,
להרפות מההתאהבות העלובה הזו. אבל לעזאזל איתו, הוא ידע ללחוץ
תמיד על הנקודות הכי רגישות בלב שלי. הזבל, המניאק הזה...
בבוקר, הוא הסיע אותי לתחנה, לא לפני שהלכתי להוציא כסף, משום
שלא תיארתי לעצמי שאשאר איתו כל הלילה ולא באתי עם כסף מראש.
הוא רצה לתת לי כסף, ואני סירבתי ואמרתי לו בדיוק איך אני
מרגישה עם זה שהוא רוצה לתת לי כסף אחרי הלילה. כמו זונה. הוא
ויתר מיד. הוא ידע בדיוק כמה הנושא הזה רגיש. נפרדתי ממנו
לשלום, בנשיקה עסיסית על שפתיו המלאות, העדינות, השפתיים שכל
כך אהבתי, ורצתי לי לתחנת האוטובוס. כל הדרך הביתה הרגשתי חרא,
ולא רק בגלל שהייתי חולה עם חום. חשבתי על המצב הזה כל הדרך
הביתה ובמשך כל היום ההוא, שלמחרת, הייתי פקעת עצבים והשתדלתי
להיות נחמדה. אבל כל דבר קטן עצבן אותי והוציא אותי מהשלווה
הכפויה בה הייתי שרויה. אלוהים, מה יש לי ממנו לעזאזל?! הוא
נראה טוב, נכון, והוא אדיר במיטה, נכון, אבל הוא מנצל אותי.
אין לו שום רגשות כלפי או איזושהן תובנות על החיים שלנו בהמשך.
שיילך להזדיין עם מישהי אחרת! לי לא אכפת יותר. אני לא מוכנה
להגיע למצב כזה עם אף גבר. בחיים לא אתן למשהו כזה לקרות לי
שוב. אני יודעת שזה נשמע קצת כמו קלישאה, אבל זה באמת ככה.
לעולם לא אתן לזה לקרות שוב. אם הוא חרמן, אז מצדי, שיעמוד לו
עד שיתייבש, או שיילך למצוא מישהי אחרת לזיין! אני לא מוכנה
להרגיש ככה יותר. בייחוד לא בגלל סתם גבר אחד, שחוץ מכוח, גוף
וטיפת חוש הומור ציני, אין בו הרבה יותר. לעולם לא ארגיש כך
שוב. לעולם לא!