אחת בלילה עם הרגשה של נצח
התקלחתי, אני נקייה, אני מריחה כמו מקלחת קרה.
אין שום זיכרון לעייפות, כאילו אני אף פעם לא הולכת לישון
כאילו אני ערה לתמיד.
אין בטלוויזיה כלום, אין ברדיו כלום, אין בספר כלום.
כל מה שאני רוצה זה לצאת החוצה למרפסת עם תחתונים וחולצה
שגדולה עליי, לשבת עם כוס נס קפה ביד אחת וביד השנייה משום מה
נראה לי הכי מתאים שתיהיה סיגרייה, לא משנה איזה אבל שתיהיה שם
ובגלל שיש חושך לא ייראו הרבה אבל את העשן של הסיגריה ייראו.
ואז לשבת שם בחוץ לבד כל הלילה ורק לחשוב, לא לזוז וגם לא
לנשום רק לחשוב גם אם אין על מה.
ואז תעלה השמש, היא תמיד עולה ברגע הכי לא מתאים שרוצים שהיא
תשאר עוד קצת, רק עוד כמה דקות.
ואז נכנסים הביתה למיטה והולכים לישון וקמים בצהריים וחושבים
מה יהיה הלילה.