אתמול דרסתי את החבר של אחותי חיים.
אחותי והחבר שלה חיים היו צריכים להתחתן בשבוע הבא ועכשיו הם
כבר לא יתחתנו. כלומר אחותי אולי תתחתן פעם, אבל החבר שלה חיים
בטוח שלא  יתחתן. בעצם אולי כן. שם,למעלה, בשמיים.
האמת, שהוא הרגיז אותי קצת אתמול עם כל הצביטות הרוטטות שהוא
צבט אותי בלחי, אבל בכל מקרה לא דרסתי אותו בגללן. נשבע.
בסך הכל רק רציתי לעשות שוויץ עם הטרקטור הכחול החדש שאחותי
והחבר שלה חיים קנו לי ליומולדת. הסתובבתי עם הטרקטור בין
החברים של ההורים שלי ובין כל הילדים של החברים של ההורים שלי,
ועשיתי חרקות  ונסעתי ברוורס, ופעם אחת שידידה שלי שירלי
הסתכלה, אז אפילו הרמתי שני גלגלים של טרקטור תוך כדי נסיעה.

וככה שבסוף של היומולדת שלי, אחרי שכל החברים של ההורים שלי,
וכל הילדים המעצבנים של החברים של ההורים שלי הלכו, ושנשארנו
רק אנחנו, המשפחה המצומצמת יחד עם החבר של אחותי חיים,שכבר הפך
להיות חלק מהמשפחה המצומצמת שלנו. אז בזמן שאחותי והחבר שלה
חיים נפרדו מאיתנו ואחרי שחיים התכופף לעברי ונתן לי עוד צביטה
רוטטת על הלחי,
נסעתי קצת עם הטרקטור לעשות מין סיבוב פרידה כזה על הדשא בין  
הכיסאות. עשיתי סללום וחרקות וניסיתי גם להרים גלגלים אבל לא
הצלחתי כי לא הייתה אף אחת שתסתכל עלי, וככה התחלתי לצבור
מהירות ועוד מהירות ועקפתי עוד מלצר מהקייטרינג ועוד מלצרית,
הגברתי והגברתי וראיתי בקצה הדשא את אחותי ואת החבר שלה חיים,
והגברתי מהירות והגברתי ודמיינתי כבר את החרקה שאני אעשה עליהם
ואיך שכל הדשא יתפזר עליהם וילכלך להם את הבגדים הלבנים
והחדשים שהם לבשו לכבוד היומולדת שלי, ואז כבר הייתי ממש קרוב
אליהם, קרוב מדי, ובלמתי בכל הכח. הטרקטור שלי התחיל להחליק
ימינה, לקחת איתו פיסות של דשא, ולהתיז אותן על אחותי ועל החבר
שלה חיים. הם צחקו וחייכו, ואז הקצה האחורי של הטרקטור שלי,
אחרי שגמר לעשות את הסיבוב, נגע בקרסוליים של החבר של אחותי
חיים שאיבד את שיווי המשקל שלו ונפל אחורה לכביש. הברכיים שלו
התקפלו לאחור והוא ניסה לבלום את הנפילה כשהיטה את הידיים שלו
לאחור, אבל הוא לא הספיק להטות אותן בזמן או לייצב אותן על
הכביש, ואז גם הגב שלו פגש את הכביש וגם הראש שלו והשערות
והכיפה הלבנה שהוא לבש לכבוד היומולדת שלי.
ואז כשהוא שכב ככה על הכביש נהיה פתאום שקט גדול ולבן, ואז רעש
של חריקת בלמים ואז שוב שקט, אבל הפעם שקט אדום ולבן. ואז רעש
של פתיחת דלת של משאית ואז בכי גדול, וצרחות ופחיות שנופלות על
הריצפה ויללות, ופחיות שנפתחות וגזים שמשתחררים החוצה וקצף
ונוזלים שחורים שזורמים מהפחיות על הכביש, ובכי וצרחות, ונהג
של משאית שיורד ממנה כדי לבדוק את מי הוא דרס, ובכי וחיים
שכולו לבן ואדום ושחור ומסביבו כל המשפחה המצומצמת שלנו
שנהייתה עוד יותר מצומצמת עכשיו, ואבא שלי שהתרומם, תפס את
הטרקטור החדש שלי והטיח אותו על הריצפה ועוד פעם ועוד פעם ועוד
פעם  עד שכולו התפרק, ואמא שלי שקמה והתחילה להרים פחיות של
קולה מהריצפה ולחלק לכולנו שיושבים על אבן השפה בוכים על חיים
ושותים קולה פושרת שכבר בלי גזים, ואחותי שבכתה נורא חזק
ואחר-כך גם היא התיישבה ופתחה לעצמה פחית של קולה, שתססה
ונשפכה לה קצת על השימלה הלבנה והחגיגית, שהיא לבשה במיוחד
בשביל היומולדת שלי.

כולם בכו ובכו ובעטו שוב פעם בטרקטור החדש שלי וחיכו כבר למגן
דוד אדום שיגיע, ואני פתחתי בינתיים את כל פחיות הקולה שהיו על
הריצפה, כי יש  עכשיו מבצע חדש של קוקה-קולה, שכל מי שאוסף את
האותיות של המילה  ט ר ק ט ו ר  מקבל טרקטור  חשמלי בצבע אדום
ולבן במתנה. פתחתי ופחתתי וכבר היו לי את האותיות  ט ו ר ועוד
ט ו ו והיו חסרות לי רק ק ועוד ר אחת כדי שאשלים את המילה
טרקטור ויהיה לי טרקטור חשמלי ואדום ולבן במתנה. ואז הגיע אור
אדום כזה שמהבהב ורעש כזה שעולה ושיורד  ולקחו את חיים ואת
אחותי וכולנו נסענו לאיכילוב.

היום אני יושב פה וכותב את החוויות שלי מאתמול כי אמא שלי אמרה
לי שזה יעשה לי רק טוב ושזה יעזור לי להתמודד עם הטראומה.  
קודם אחותי באה אלינו לפני שהיא נסעה להתחיל את השיבעה אצל
ההורים של חיים, והבטחתי לה שאם אני אזכה בטרקטור במבצע החדש
של קוקה-קולה , אז שאני אתחיל את הבלימה שלי קודם ואשמור מרחק
ובכלל שאסע יותר לאט  ובזהירות, כדי שלא אפיל אף אחד לכביש.
היא הסתכלה עלי בעיניים עצובות כאלה  והתחילה שוב לבכות,
ולבכות. לבכות עליה, לבכות על חיים. לבכות עלי. והדמעות זולגות
ממנה ומטפטפות על הראש שלי ויורדות ממנו אל העיניים שלי ואל
עצמות הלחיים שלי וכולי רטוב עכשיו ומלוח מלוח.





תוריד את המכנסיים בבקשה
(כד: על הזין שלי  )