היו ימים הייתי בא
עד מבטה
תוך עיניה
בה

היו ימים לאים באים
בימים
קמים ונופלים

מה אפשר
ויומר יומה
שלא באתי עוד;
תחילה הלכתי
יותר משבאתי
שנשכחתי
ששכחתי
והלכתי

ומה לקחתי משם
עם השכחה
לא סליחה
ולא מחילה;
זמן הנאסף
בנצח
ועולה זוכרנו מותו
בסוף קמטי המצח
בהרהור זך

שמיים חורצי דינים
ואפיקים היו שם
כמו קמטים
לעת זיקנה
כקשיש נטוש
ממתין למותה של שעה
ויממה ממיתה גם אותו
ואוספת
וחולפת צחיחה
על פני האדמה

ולא זכרתי עוד
מלבד תפארת המוות
שאינה מתרגשת
מבכי

ניגשת
אינה מתרגשת
קוטלת
נוטלת
והולכת

ושיבכה
כל העולם