לזו שחושדת שזה מוקדש לה

מאז עזבה הדיירת האחרונה, ששהתה בה זמן ממושך, הדירה עמדה
נטושה. למען האמת, לאחרונה חשבו השכנים שראו תנועה דרך התריסים
המוגפים, ששמעו קול נשי, אך היה זה חזיון תעתועים חולף. על אף
שטרחתי להציג אותה למספר מתעניינות שנקרו בדרכי, בערך במחצית
המקרים הן לא גילו עניין גדול במיוחד, ובשאר, אני לא נלהבתי
להעניק להן גישה אליה.
שני חדרים מרווחים היו בדירה, אך מי שידע את סודותיה נהנה
ממרחבים גדולים בהרבה. קירותיה נראו מבחוץ מוצקים, אך מרגע
שנכנסה אליה דיירת של ממש, היא נפתחה בפניה והראתה לה את
גבולותיה האמיתיים. בדירה גם הייתה הסקה, שלמרבה הפלא לא
נזדקקה לחשמל או לעצים לבערה. בחורף תמיד היה בה חם, ובקיץ, גם
כשהחלונות היו סגורים, תמיד שרתה בה בריזה נעימה. איש לא הבין
איך זה יתכן, ומנגד, איש לא ניסה להציע הסברים.
לא כל אחת התאימה לדירה. נראה כי לדירה היו רצונות משלה בנושא,
ודי היה להציג בפניה את המועמדות כדי שתחווה את דעתה לכאן או
לכאן. אינני יודע מה הנחה את הדירה בשיקוליה, ומן הסתם היא לא
טרחה לציין זאת בפני, מה גם שלא היה לה איך.
הסיבה שרבות סרבו להיכנס לדירה הייתה דמי השכירות. דמי השכירות
היו גבוהים במיוחד, לחלק אפילו גבוהים מנשוא. לא היה מדובר
בכסף, אלא בהדדיות. כל שדרשתי תמורת הזכות לשכון בדירתי, הייתה
חזקה דומה בדירתה של המעונינת. אכן, זו הייתה אבן הנגף העיקרית
בדרכי. רבות שהיו מוכנות להתחרות על הזכות לשכון בדירתי זו, לא
היו מוכנות לעשות את הויתור הנדרש. אני, מצדי, לא יכולתי
להתגמש בסוגיית המחיר. כמדומני, עשיתי זאת פעם, בעבר הרחוק,
וזה גרם לי צער רב. הדיירת נאחזה בדירה בציפורניה וסירבה
להיפרד ממנה, על אף ניסיונותיי הנואשים לגרום לה לנטוש.
בתקופה האחרונה מצאתי את עצמי פעמים רבות חושב בסיפוק על כך
שהדירה ריקה, אולי מפני שהדיירת האחרונה השאירה אותה מלוכלכת
ומוזנחת. קורי העכביש נתלו בקרנות החדר, והאבק כיסה כל חלקה
טובה. לקח לי זמן רב לאסוף את שברי הרהיטים, לסייד מחדש את
הקירות המתפוררים, לנקות את הדירה ולהביאה למצבה כיום.
ועכשיו? גם עכשיו איני תולה על החלון שלט. הדירה פנויה, וזו
אשר תחפוץ בה יודעת את דרכי ההתקשרות עמי. עכשיו, משסיפורי
סופר, היא יודעת גם את המחיר, וכולי תקווה שהיא תוכל לעמוד בו,
ושבכלל תרצה.