[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גונן בשיא
/
סיפור מלחמה

כבר שבועיים הכיתה שלי שכבה בבוץ, משעמם. מדי פעם יש קצת
אקשן, החברה רודפים אחרי חתולה או סתם חיה מסכנה שעברה
בסביבה.
אוכל לא חסר, גם בגדים חמים יש די והותר, אבל בכל זאת קר לנו
ואנחנו רעבים, רוצים חיבוק חם מהאמא או מהחברה, ורעבים לקצת
אקשן.
"יאללה חבר'ה בואו נעשה משהו."
שכחתי להציג בפניכם את החבר'ה.
זה שעומד שם, יוני המ"כ, לא מוכן לרדת לרמה שלנו ולשכב איתנו,
בבוץ.
כאן לידי שוכב יוסי ולידו ישראל, אלה הצלפים שלנו, שום חתולה
עדיין לא ברחה מהם.
מולי נמצאים אריק, מתנדב מאוסטרליה, ו"דוקטור" בלוך, החובש.
אהה, ויש גם את פרקש בשמירה.
אלה בערך החבר'ה.
"מה, יוני, מה אתה רוצה לעשות?" ענה יוסי משועמם, "כבר
שבועיים לא עברה פה שום חתולה."
"מה יש לך נגדם באמת?" שכחתי להגיד לכם, אריק צמחוני, "הם לא
עשו לך כלום."
"אני יודע, אבל זה כיף לראות את המעיים שלהן בחוץ", אריק
החליף צבע לירוק, "זה גם אחלה אימון מטרה."
אריק קם והלך הצידה להקיא, כל העיניים הופנו ליוסי. "למה זה
היה טוב?" שאל ישראל.
"אם הוא לא מסוגל להתמודד עם זה שלא יתנדב לצה"ל."
"מאוד מצחיק", אריק חזר, "עזוב אותו אריק סתם אידיוט."
"זה נכון אבל הוא צודק אני לא יכול לראות חתולה מתה אז איך
אני אירה באדם?" אריק נראה פתאום אחרת, תווי הפנים הילדותיים
שלו נראו פתאום יותר בוגרים, מעט מאיימים. "החתולה הבאה שלי!"
הסתכלנו כולנו על אריק, מה קרה לו פתאום? הוא לא יכול להרוג
זבוב גוסס, אפילו לא מיתת חסד, ופתאום הוא מכריז שהוא הולך
להרוג חתולה?
רק יוסי ישב בצד וצחק. "לא אם אני אפגע בה קודם."
עכשיו גם אריק צחק. "התערבנו?"
"התערבנו!" יוסי נראה נחוש, גם אריק. ישבנו עוד כמה דקות
פתאום שמענו את פרקש צועק "חתולה!!!"
יוסי ואריק קפצו מיד עם הנשק, בהתחלה חשבנו שאריק צוחק, אבל
כשראינו שהוא משחרר ניצרה הבנו שזה אמיתי.
"איפה היא, פרקש?"
"שעה 10."
כל העיניים הופנו שמאלה, ושם היא עמדה - חתולה קטנה אפורה,
בקושי נראית ברקע הבתים.
"בואי חתולה תתקרבי קצת", יוסי רגיל לדבר אל המטרות שלו.
"זה לא חתולה זה חתול", הסתכלנו על ישראל, "אתם לא רואים?"
כולנו הנדנו עם הראש. "יש לה זין." ניסינו להסתכל שוב, אבל לא
ראינו שום דבר שיבדיל בין בינה לבינו. "תסתכלו טוב."
יוני הוציא משקפת. "הנה אני רואה, אבל זה כל-כך קטן... איך
ראית את זה, ישראל?"
"לא יודע, אבל עזבו את זה, יש פה התערבות."
כולנו כבר שכחנו מההתערבות אבל אריק ויוסי כל הזמן הזה לא
הוציאו את העין מהכוונת.
יוסי נראה כבר מוכן לירייה, ראיתי כבר את האצבע שלו סוחטת את
ההדק, ואז נשמע הבום.
עפר ועשן התערבבו באוויר, כולם תפסו מחסה בשנייה, יוסי נשאר
חשוף, אריק צעק לו שעה שירד וכשראה שהוא לא מגיב משך אותו
למטה, דם כיסה את הפנים שלו.
מרחוק הבליחה צעקה "חובש!" שמענו את פרקש צועק, "אויב בשעה
שתיים!"
כולם תפסו עמדות ירי, אריק המשיך לעסות את הלב של יוסי, בלוך
טיפל בינתיים בפצועים האחרים.
"מישהו רואה אותו?" כאילו שאפשר לראות משהו בעשן הזה. עוד
פיצוץ, הפעם רחוק מאחורינו.
פתאום מול העיניים שלי ראיתי אותו, לבוש כולו בשחור, מתחבא
מאחורי הסלע הירוק. "הוא מאחורי הירוק!"
מטח כבד של ירי נורה לכיוון ההוא, מהסלע הירוק נשארו כמה
רסיסים אדומים, היו שם שניים וכל המעיים שלהם היו בחוץ,
הסתכלנו וחייכנו.
הצצתי אחורה וראיתי את אריק ממשיך בהחייאה, בוכה. "לא הייתי
צריך להציע לך תחרות שטותית כזאת!"
"אריק", שמענו את יוסי לוחש, "זאת החתולה הראשונה
שהחטאתי."
"אתה חי", אמר אריק באושר, וחיבק אותו.
"כן, אבל עוד מעט לא, כי אתה חונק אותי עם החיבוק הזה."
"סליחה."
"זה בסדר, איפה יוסי? היד שלי כואבת רצח."
"אני כאן, גיבור, פספסת את האקשן, הוצאנו להם את המעיים."
לקחו את יוסי ואת שאר הפצועים במסוק לבי"ח. אחרי שבוע סגרנו
קו ונסענו לבקר אותו בבי"ח.
"יש לי מתנה בשבילך", אמר יוסי והוציא חבילה מלאה חורים.
"שווה להיות פצוע, האחיות הכוסיות והמתנות שאני מקבל", אמר
יוסי ופתח את המתנה, "פשוט כיף לקבל... חתול???"
"חתולה!" צחקנו כולנו.
"נראה לי שאני אקרא לה 'אריקה'."
צחקנו כולנו עד שבאה האחות ואמרה לנו שזמן הביקור תם.
"תבואו גם מחר?"
"נחשוב עליך."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נוצות ומקור
עושים לי את
זה.




שמעון פרס
בוידוי חושפני
לגבי יונת
השלום.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/12/07 12:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גונן בשיא

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה