רוב בני אדם משלמים את אובדן מחרוזותיהם,
ועדיין לא יודעים שהיו הן מפלסטיק זול - ומזוייף...

   בהשראת הסיפור העצוב ביותר בעולם והאמן הדגול,
   גאי-דה-מופאסן.

ושנתיים האמנתי כי הייתה אמיתית.
כי בנשף חיינו, יפתני בלי די,
הוסיפה עוד זוהר
לפס בין שדי.


העניק לי אותה במבט מאוהב
כאילו נתן מעומק הלב,
לא ידעתי עד כמה
אובדנה הוא כאב.


עשרים שנה משלמת אני חובותיה
של אבדן האמון בפניניה
התשלום שתה לרוויה עלומי
בריבית אכזרית וצמודה לחיי.


לו פגשני במקרה ברחוב
לא אוכל לזייף כי בטוב.
זה חרוט על פני, ועל גבי - הדבשת.
ואין הוא מבין מי  הדורשת.


והרי!
הוא יטען.
לא אמרתי מעולם, שכאשר הנשף יגמר
המחרוזת לא תישבר.


לא תאר שלא המחרוזת לבדה,
נ  ש  ב  ר  ה.
רע.