בלדה למולדת ושתדעי לך שזה לא את,
זה אנחנו הבהמיים. ואת? חוץ ממך אין לנו אחרת, אנחנו מודים.
ועדיין,
זה בגללנו.
את?
בכלל לא אשמה.
תמיד היית כאן, לעתים אולי שנוייה במחלוקת, אבל תמיד מוכנה.
לקבל אותנו, בשיא עליבותינו, לתרום איברים (גם פנימיים), בשביל
שלא תבוא עוד מלחמה.
ואנחנו? רק עמדנו מהצד וכ"כ לא הערכנו את הכוונה.
ובעל כורחך באה עוד מלחמה ואיתה שירים יפים של עצב, לנחמה.
ואנחנו, לא השתננו, זה רק הקברים שהתרבו והדם שזלג והקלישאות
שנשפכו.
זה לא את מולדת, זה אנחנו שהרבה יותר אלימים מכל מלחמה מזוהמת
או קרבות חינם-קשים.
אנחנו הבהמיים, הלא ראויים.
לעולם לא נהיה, מגיע לנו לא להיות.
אל תבכי מולדת, איננו ראויים לאלה הדמעות.
סעי מכאן מולדת, ברחי אם וכל עוד את יכולה,
אל תשאירי, פתק, כתובת, גם לא תמונה.
כי זה לא את מולדת, זה כ"כ אנחנו - העם הנורא.
בלי חמלה אין שלווה.
סעי מכאן ארץ הבחירה.