כל כך יבש הגשם הזה
מסתחררת בחיק עין הסופה
בקוטב הצפוני הדוקרני
מסתובבת חדה כתער קפוא מפלח
קורעת דממה כטורנדו סואן
רחשים של לילה חשוך וברקים
אור חיוור, עור חיוור
כוויה של שלג
מתחפרת ברעד בתוך עצמי
היכן הלהבה הארגמנית הצמיגה
הרעם מגדיל קטנות ואפסות
כחול הופך סגול סגול הופך אדום
ובתוך הצינה הבוערת
שוכחת מה זה חום
לשחות בין הגלים החמים
של הצלילים בקונכיה
ירח מבד אוורירי דקיק
יוקד מיוזע בסנפיר כחול
רוח קדים חרישית של שחרית
מנשבת בין עפעפיים עייפים
טיפות גבישיות של ארטיק לימון
צובעות זיפזיף צהוב
מחשבות נוטשות כל זיכרון, רק
כמה חם, כמה חם
ברחש נובח על שפתיים חרבות
גם השמיים מסתובבים לאט
מאוורר ליאה נע בשאון
ואין איך להרוות את הצימאון
שריקה מגלחת עלווה בשלכת בוערת
חושפת ערוות עצים עוטי כלימה חומה
אור פצפוצי עלים יבשים מעוננים
הדרים בוסר חמצמץ
טפטוף יורה טירון, מבולבל, באלכסון
נשורת של עצים, נשורת של כאב
לתוך שלולית מפכפכת של גריז ודמעות
זולגות מעיניים בטעם יורה
מהסתיו של שנה שעברה
לוטפות בלוטים, אצטרובלים ודובדבן
חנוטים במעטפת סריג אפרפר
צבעי בין ערביים
תקתוק שעון חורף, מחשיך מוקדם
ואיזה חסד חרישי עם ריח של דמיון
במיץ תפוחים חם ומקל של קינמון.
