יום אחד תמר הלכה לגן, בדרך לגן היא היתה צריכה לעבור ביער
גדול, חשוך ומפחיד. היא קצת פחדה בגלל שהחברות שלה סיפרו לה
שביער הזה יש דרקון.
פתאום מתוך הצל הגיח דרקונון קטנטון פיצפון, הוא רצה להיות
מפחיד, אבל הוא לא הצליח.
הוא לא היה דרקון גדול מספיק, הוא היה בן אלפיים שנים בקושי!
הוא נראה בגיל של תמר, למרות שתמר היתה בת חמש וחצי.
הדרקון הסתכל לתמר בעניים ושאל אותה אם היא רוצה להצטרף איליו
לשעת התה, היא אמרה שכן ושככה לגמרה מהגן. בבית של הדרקון היתה
תמונה שמשכה את תשומת ליבה של תמר, ראו בה איש זקן עם שני
גורים של חתולה שבאותו הרגע המליטה, ראו את האושר בעיניים שלו.
תמר קירבה את ידה לתמונה ופתאום היא נישאבה פנימה.

תמר הסתקלה סביבה וראתה מקום מוכר מאוד היא דפקה בדלת גדולה
ואישה שמנמנה פתחה את הדלת בפנים זועפות, מה את רוצה ילדה? היא
שאלה. אה זו את! חיכינו לך זמן כה רב והנה סוף סוף הגעת!
את תצילי את החתולים ואבינו הדרקון!!! אני? שאלה תמר בתמימות,
הרי היא רק בת חמש וחצי! אני חייבת ללכת לגן, היא נזכרה פתאום.
אך זה היה מאוחר מידי.

האישה הזקנה הציעה לה תה ואמרה לה לתת חלב לשני הגורים, היא
נתנה לגורים חלב ואז שבאה ללטף אותם פתאום הרגישה יג שמושכת
אותה בחזרה. זה מאוד מסוכן, אמר הדרקון, והוציא אותה מן
התמונה. מה קרה? איך הגעתי לשם ולפה? איך? איך?
התמונה מכושפת, אמר הדרקון, אל תתקרבי אליה, היא עשוייה למשוך
אותך לתוכה ולא תמיד יהיה מי שימשוך אותך החוצה.  טוב, אני רצה
הביתה! צעקה תמר כאשר היא רצה אל הדלת.  היא פגשה דרקונון!
דרקונון אמיתי!
היא חזרה הביתה מאושרת מתמיד ולפני שהלכה לישון אמרה בקול רם,
תודה דרקונון, ואל תידאג עוד נתראה בקרוב.

אז רק שתדעו, דרקונים יכולים להיות גם מאוד ידידותיים, ולפעמים
הם אפילו יזמינו אותך לספל תה,
אם תפגוש באחד...