בכל שיר שהוא כתב אפשר למצוא טיפת אמת
המילים מעורבבות עם הדבר האמיתי
כשהלב שלו נקרע, נזרק כמו דף שהתקמט
בצורה הכי כנה, בסגנון הכי שטותי.
לא ברור לאף אחד על מה הוא באמת חושב
הוא צועק אבל הם לא ממש שומעים.
"לך תוציא את הכאב שלך כמו טמבל על מחשב"
הוא מבין שגם היום הם לא יודעים

למה הוא התכוון כשהוא אמר שהוא נוגע?
הוא ממשיך ומשקר ולא מבין שזה פוגע
בנקודה הרגישה, מתאר את התחושה האמיתית,
אתמול היא היתה רק חלום...
היום היא כבר כמעט מציאותית.

בכל שיר שהוא כתב אפשר למצוא דבר אישי
חרוזים מאולצים, אותו מבנה ישן וטוב
כשיום רביעי הוא רק הדרך אל יום חמישי
הוא שוקע בעצמו ומפסיק פתאום לחשוב
שיש מישהו שיודע מה הוא באמת מרגיש
הוא צורח והם לא ממש שומעים,
"לך תוציא את התסכול שלך על רבע ג'ויינט חשיש"
החיים הם סרט של משוגעים.

למה הוא מתכוון כשהוא אומר שהוא יודע?
הוא ממשיך ומשקר, נתפס על חם ומשתגע
בנקודה הרגישה, מאבד את התחושה האמיתית,
אתמול היא היתה רק חלום...
היום היא כבר כמעט מציאותית

למה הוא התכוון, במי הוא באמת נוגע?
מעשן ומשתכר בלי להבין שהוא פוגע
בנקודה הרגישה, מתמודד עם התחושה האמיתית,
אתמול היא היתה רק חלום...
היום היא כבר כמעט מציאותית.