[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







משה שטייניץ
/
אגדה לבנה

ברגע של נואשות יתר אני נוסע אל הבורסה ליהלומים ברמת גן או
למען הדיוק, אל מאחורי הבורסה.
המונח הזה "מאחורי הבורסה" הוא המצאה גאונית, ככה אפשר להגיד
"אני הולך לזונה" בלי להגיד את המילה "זונה" כי המילה הזו מעלה
אסוציאציות  שליליות,ולא שאיכפת לי איזה אסוציאציות עולות בראש
המעוות שלכם (מצדי שתאכלו חרא),
פשוט אני לא רוצה שהמוח שלי יהיה ער לזה שאני הולך לזונה כי אז
הוא יתחיל להציק לי בשאלות קיומיות ובהרהורי "האם אלוהים יכול
להרים אבן שהוא לא יכול לברוא" וכדומה.. עכשיו, אחרי שהבהרתי
את המונח "מאחורי הבורסה" אפשר לחזור לסיפור...
אז ככה, אני בדרכי אל "מאחורי הבורסה" משתדל מאוד שאף אחד
מהחברים שלי לא יראה אותי כי זה יהרוס לי את התדמית שכל כך
התאמצתי לבנות. אני עוצר ליד האישה הראשונה שאני רואה, וסורק
במהירות את גופה בשביל לוודא שזה לא מתחזה.
"כמה" אני שואל בלי להסתכל על פניה, "200 שקל" היא עונה לי
בקול חצי צרוד חצי מסטול.
"OK" אני מפטיר. היא נכנסת לרכב,  ואני בלי להסתכל מתחיל
לנסוע, מנסה להתעלם מהעובדה שהיא נועלת פלטפורמה רק על רגל
אחת.
מזווית העין שלי אני רואה שהיא מוציאה מין קופסא קטנה עם אבקה
לבנה ובעזרת כפית מזערית דוחפת לאף שלה מעט מהחומר.
"רוצה?" היא אומרת לי בקול שמזכיר לי נפיחה של אחד מחברי
לתיכון ומושיטה לעברי את האבקה. נכנסתי ללחץ ולא ידעתי
מה לענות... "אני אלרגי" הפטרתי לעברה מודה להורי שהביאוני עד
הלום ולאלוהים ששם את התירוץ הגאוני הזה בפה שלי.
"אלרגי?!" היא גיחכה מרטיבה את הסיגריה הדלוקה לשעבר שבפיה,
ולאחר רגע (האמת,זה היה פרק זמן ארוך יותר מרגע אבל החלטתי
לחסוך ממכם פרט שולי וחסר חשיבות זה) נכנסנו לרחוב שהיה נראה
לי מוכר מאוד ולאחר רגע הבנתי שזה הרחוב שבו אני גר בארבעת
השנים האחרונות. עצרתי במקום הראשון האסור לחניה שראיתי ושם
נתתי לעצמי להסתכל לכיוונה.
היא נעלה נעל פלטפורמה אחת(כמוזכר לעיל) דבר שהשווה לה מראה של
גבוהה למחצה. היא לבשה לגופה הכחוש שמלה לבנה כשלג שנאסף
מרחובות בגדאד. הבטתי לעבר פרצופה בעוד שהיא עושה עוד סיבוב של
הסנפות.
היא מביטה לעברי במבט מלגלג ומפטירה "מה אתה כל כך מופתע?
בחיים שלך לא ראית מישהי מהאגדות מסניפה?"
"ס..סינ..סינדרלה?!?" אמרתי בטון של עובד ניקיון מפקיסטן שסורס
על ידי נמלים טורפות.
"כן, סינדרלה" היא ענתה בפראות, "יש איזה שהיא בעיה?"
"לא לא, כלל וכלל לא" עניתי במהירות נבהל מהאפשרות שהשארתי את
הגז דלוק.
"טוב" היא אמרה והוסיפה "למה אנחנו לא עולים לדירה שלך?"
"רגע! רגע!" אמרתי בדרמתיות יתר, "קודם אני יעלה ואחרי דקה
תעלי את כדי שלא יקשרו בינינו." ותוך כד דיבור ניסיתי להעביר
לה את מספר הדירה שלי ובו זמנית גם לעקל את העובדה את סינדרלה
בתור זונה.
בדרך לדירה הייתי לחוץ ומרוב לחץ עליתי את המדרגות בדילוגים של
ארבע (אל תנסו את זה בבית) וממש ליד הדירה ראיתי את השכנה שלי.
"שבת שלום" אמרתי בניסיון נואש להגיד משהו בלתי מפליל. "חג
שמח" אמרה בניסיון נואש להגיד משהו יותר מוזר ממה שאני אמרתי
"מה את עושה בימים אלה?" שאלתי כאקט הגנתי מפני הבאות "מורידה
את הזבל" הכריזה בהצביעה על שקית בגוון שמנוני שהיה מתאים
בצורה מפחידה בצבעו לחלוק שלבשה. "בהצלחה" אמרתי ופניתי לדירה
שלי בתקווה
שהשיחה הסתימה.
"רגע!" אמרה מפיחה את התקווה, "שלא תחשוב לרגע שסלחתי, אני
אמרר לך את החיים עד שהקישקע שלך יאכל את עצמו למוות."
 "k.o" אמרתי, "להתראות" הוספתי, ונכנסתי בזהירות לדירה שלי.

לרגע ניסיתי להיזכר למה אני לחוץ, ואז נזכרתי בסינדרלה אותה
השארתי ברכב האמורה להגיע כל רגע. החלטתי להכין לנו קפה
וניגשתי למטבח. לאחר בדיקה קצרה גיליתי שהדבר הכי קרוב לקפה
שיש לי בדירה זה מנה חמה ואבקת סודה לשתיה. עובדה זו גרמה לי
לזנוח את עניין הקפה לטובת האנושות כולה...
התיישבתי בסלון בציפייה לנערת האגדות שאספתי ובינתיים צפיתי
בפעם ה27 בפרק של סינפלד שבו ג'ורג' מתחזה לאדון מכובד
שמתגלה בסוף כמנהיג נאצי.
לאחר רבע שעה של ציפייה התחלתי לדאוג ובראשי צצו מחשבות אימה
שהיא אולי מסוממת מדי ולא יכולה לצאת מהאוטו או שהשכנה שלי
תפסה אותה לשיחה על הורדת שער לצמיתות או שאולי פרצה מלחמה כלל
עולמית, אך חששותיי אלה נעלמו ברגע שהיא נכנסה לדירתי.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" נזדעקתי.
"הלכתי לקנות שוקולד בלגי."
"למה?" שאלתי בציפייה לתשובה.
"כי אני לא יכולה לשכב עם מישהו לפני שאכלתי אתו לפחות חבילה
אחת של שוקולד משובח."
באותו רגע המציאות התפוצצה לי בפנים: אני הולך לשכב עם גיבורת
ילדות שלי,דבר שלא העזתי לחשוב עלו אפילו בחלומות הכי סוטים
שלי
"מה לשכב?! מי לשכב?! למה לשכב?!" אמרתי בבהלה "הדבר היחיד
שהולך לשכב עכשיו זה הבן הקטן של השכנה מלמעלה!" הוספתי בתקווה
שהתירוץ יספק...
"אז מה נעשה?" היא שאלה בקול נעלב משהו.
"נשחק מונפול" הברקתי, מאושר מעצמי שהצלחתי להתחמק מלקיים
יחסים עם גיבורת ילדות שלי (והגברברים שבנכם בטח יקפצו ויגידו
"למה לא הרי גם היא אישה?" ובשביל כל אלה אני אסביר שלשכב עם
סינדרלה זה יותר גרוע מלראות תמונות פורנו של ציפי שביט!) אבל
אחרי חצי דקה אני רואה שהיא בוכה.
"למה את בוכה?" שאלתי בדאגה.
"אתה כמו כולם...אתה לא רוצה לשכב איתי בגלל שהייתי גיבורת
סיפור ילדים."
"מאיפה עלה לך הרעיון המוזר הזה?" שאלתי משתומם.
"כי ככה כל הגברים ואין לי קליינטים בגלל זה."
"אז זה באמת את סינדרלה?" שאלתי רק כדי לוודא.
 "למה כמו מי אני נראית לך הגיבן מנוטרדם?!"
"אז איך הגעת למצב הזה ממה שהיית?"
"אז ככה," אמרה ועברה לעמדת מספרת סיפור "הרבה אחרי שנגמר כל
הסיפור עם האגדה וכל זה פגשתי איזה טיפוס חביב חסר רגל,חסר יד
ובעל רטייה על עינו הימנית והוא הציע לי לנסות מאבקת הכוכבים
שלו והוסיף שזה משהו שיעשה אותי יותר צעירה. אני, שניצני קמטים
פרחו אצלי בגוף התפתיתי לנסות. לאחר כמה פעמים שהוא נתן לי
מאבקת הכוכבים הוא אמר שמעכשיו אני צריכה לשלם.
אז בהתחלה היה לי מאיפה לשלם אבל לאט לאט נגמר הכסף והתחלתי
להיכנס לחובות, אז אותו אחד חסר היד,הרגל ובעל הרטייה אמר שהוא
יכול לסדר לי עבודה שאני ייהנה בה והוא סידר לי את הפינה
מאחורי הבורסה וכל פעם שאני חוזרת מלקוח הוא לוקח את הכסף
ומספק לי את אבקת הכוכבים... אבל בגלל האגדה המטופשת הזו אנשים
לא רוצים לשכב איתי
וככה אני לא מביאה לו כסף והוא אמר לי שאם היום אני לא עושה
קליינטים הוא יזרוק אותי לכלבים" אמרה ובכתה.
ניסיתי להרגיע אותה, "אני לא אתן שזה יהיה" אמרתי מבין שאני
יכול להציל את סינדרלה ממוות.
"אני אתן לך כסף כמו כמה קליינטים."
 "ואתה רוצה שנעשה...?"
"לא! לא!" כמעט צעקתי מפחד להעלות את המחשבה בראשי.
"אתה באמת תעשה את זה בשבילי?" שאלה בפליאה.
"כן כן" אמרתי מחפש את הארנק ומוציא ממנו כמה שטרות של מאה
ודוחף לה ליד.
"תודה רבה!" היא אומרת ומחבקת אותי (האמת שהיא לא חיבקה אותי
אבל רשמתי את זה כדי שתתרשמו ממנה לטובה) היא הסתובבה לכיוון
הדלת ויצאה ממנה וברגע שהדלת נסגרה מאחוריה ירדה לי אבן
מהלב...איזה מזל שיצאתי מזה בשלום חשבתי לעצמי ויצאתי למרפסת
כדי לנשום אוויר צח.
מהמרפסת יכולתי לראות אותה יוצאת מהבית ולמרבה פליאתי ראיתי
שהיא מחזיקה טלפון סלולרי, השתתקתי מנסה לשמוע מה היא אומרת.
"כן...עוד פראייר קנה את הסיפור על סינדרלה הנרקומנית," אמרה
לתוך המכשיר "שילם שבע מאות...אנחנו נלך לבלות הערב כמו שצריך"
הוסיפה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אדישות לא תמיד
נובעת מרוע...
לפעמים זה פשוט
כי אכפת לנו כל
כך שכבר נמאס!


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/11/01 19:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
משה שטייניץ

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה