מפניה מבליחים חיוכים,
המאירים את הסתיו המרדים.
ידיה אוחזות בתה מהביל,
ועיניה בוחנות סביב.
גופה מתגונן תחת שמיכת הפוך,
ושפתיה פוסקות נמרצות.

בתחנה מרכזית,
ידיה זרוקות מחזיקות עוד סיגריה קלה,
פניך מבקשות שאיפה,
וריחה מתווסף כממתיק.
נגיעת ידיה בך מעבירה זרם מאהב,
ובשפתיך רצויה נשיקתה.
עיניה כורכות מבטך,
ובעיניך נקרמת שמחה.

בריצה קלילה,
גופה מתעתע,
עיניך נושקות למבט בגופה,
בוחן כל מצוק ותלם,
וליבך מזמר עוד פעימת אהבה.

במימיך מתרכבים משפטים,
שאלות, תהיות, תעשיית נשמה,
אך בקרבתך אליה,
הכל פג ונמחה תוך פעימה קלילה,
וכעת משתררת שתיקה.

For Fai.