הוא לא היה משכיל במיוחד, אחרי הכל הסתכמו חייו בחימום אוכל,
וגם לא יפה במיוחד (דבר שלא הפריע לו בביצוע עבודתו, חימום
אוכל). אפור מטאלי עם ספרות בוהקות בירוק (שהתחלף תכופות לכחול
ולפעמים, בימים רעים מאוד, לאדום), לחיצי-מגע מגומי, ידית
פלסטיק חורקת מעט ודלת זכוכית מהודרת. ישות בודדה בדירה 8, הוא
היה מיקרוגל, אך זה לא מנע ממנו להתלונן.
אם כי ניתן להבין אותו, עם התסכול הגובר של חזרה על אותן
הפעילויות כל יום, והמחסור המוחלט של מישהו שישמע אותו, או
אולי לפחות יעמיד פנים כשומע, מתלונן. אז מתוסכל הוא היה ולכן,
מיצה כל הזדמנות להביע את דעתו בפעולות כגון תקיעת הדלת, אי
הגבה ללחיצים, הבהוב לא מובן, או (הפעולה החביבה עליו) חימום
הצלחת בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מן האוכל שעליה.
אז הוא היה מיקרוגל, ולא ניתן לאמר שהוא אהב את זה.
ואז יום אחד הוא התפוצץ.