שעון מתקתק
לקום או לשבת
להישאר או ללכת
לבטים
ואני לא יודעת
מי אני ולאן אני הולכת
כמו מפולת בפנים
כמו קור מקפיא
כמו אש על הפנים
מכורה לסם השכחה, ההכחשה
כל מה שייקח אותי מתוך החשכה
המחשבה
הלא-רצונית הטובענית
מתגלגלת בין תפנית לתפנית
זה ממש מוזר
הכאב המר
לצאת מהבועה לתוך עולם אכזר
שעון מתקתק
לעמוד או לשכב
על הבטן או הגב
הזיות
ואני כבר מנותקת
אני לא פה, לא שייכת
כמו רכבת בפנים
במהירות מופרזת
יורדת מהפסים
מכורה לקצב המטורף לאי-שליטה
פסיכוזה מוציאה אותי מהמציאות הקשה
המפחידה
השיגרתית הטורדנית
שוברת קירות של עוד מחשבה פנימית
הכל נעלם אין אור לבן
מתה על השולחן
בחור השחור נעלמת נפרדת מהעולם
זה זמן ללכת. |
