|
משחר נעורי נשאתי
נטל העיתים
עד כי שחו כתפיי
רבות ראיתי
עד כי קהו עיניי
רבות שמעתי
עד שנאטמו אזניי
יצאתי לאסוף קטעי משאלות
נפוצו עם פגעי הזמן
ללכוד שברירי תקוות
נגוזו ולא נודע לאן
חלפתי בשדות קוצים
וחשתי מדקרותם
תעיתי בסמטאות אפלות
ונסתי על נפשי מאימתם
ננעצו בי במחשכים
עיניים זעירות
כגחליליות לילה
מרצדות בתחינה
ולחייהם שקועות
בפיות ריקים
ראיתי אורות בוהקים
וחשיכה סביבם
מגדלים הנושקים לשמיים
מוקפים בחורבות אדם
ראיתי המתוק והמר
ולא חשתי בטעמם
ובשובי לביתי
משנות נדודים
רגליי כושלות
וגופי דווי
שואל אני
ולא אדע
התמו נדודי |
|
|
"אינגה, תגידי
לי...", פניתי
למורה למחשבים
ודרשתי - "למה
מלמדים אותנו
פסקאל ולא סי
פלוס-פלוס?"
"אנשים שיודעים
סי, מוצאים
עבודה אמיתית
ולא מסתפקים
בהוראה..."
"ואת, יודעת
סי?", ללא טיפת
טאקט מיותרת
"אני בכלל
דוקטור
לפיסיקה!", משנה
נושא בזעם.
ילד סובל בכיתת
מחשבים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.