היא לא תכביר במילים
היא תראה את היופי שבי ולא תרצה אותו לעצמה
היא תמשוך ותדחוף אבל לא תקפוץ לתוך העגלה
היא תשב בארמונה, עם מגרעותיה מסביבה ולא תתן לי לאהוב אותה
כמו שהיא.
אני אבער לי והיא תחלוק את האמביוולנטיות שלה כמו מצה
את החצי הקטן תתן לי לתאבון
והחצי הגדול תצפין כדי שלא אמצא
צמאתי בעבר לגופה שישתחרר כבר.
עכשיו באתי עם פה סגור, היא טפטפה, התדפקה על שפתי,
פתחתי את פי לגמוע את הטיפות הפשוטות שהיא משקה אותי
התבדיתי
אל תגע בברז, אל תסובב את הידית, אין שם זרם, זה רק מטפטף,
פתוח או סגור

הייתי ממשיך לרשום
אני רוצה לכתוב לך מה אני מרגיש אבל אני חושב שלא יהיה לך
אכפת
או לפחות לא איכפת כמו שהייתי רוצה, כמו שלי איכפת
לא רוצה להזמין שוב פעם הסברים שיגרמו לי שוב לסתום את הפה
ולרצות ללכת
דמייני כמה טיפש אני מרגיש שאני ממשיך לנסות, והטיפשות לוקחת
מקום שני לסיכוי שאולי בכל זאת

אל תשאלי אותי אם אני רוצה לעשות את זה אחרת, פשוט תעשי את זה
איך שאת כן רוצה שזה יהיה, עדיין לא אמרתי לך לא על דבר