אפרורים דמדומי הסתיו הבורח
החורף חזר לפתחך.
וכל משאלות לבך הגונח
מכסים, שוב את יומך.
אי אפשר להסיר את ריח הסתיו כאן
אשר בו כיסית את גופך.
והחורף שכמו את צלך שוב עקב
הצליף בך לקול יגונך.

אם הטיפות את הלב מרטיבות
ואת שוב תליטי פנייך.
הדליקי ת'אור, הסתיו יעבור
המחר שוב יגיע אלייך.

דומה היא לסתיו קצת, החורש באפור
מכמורת השליכה לך.
דרכך סוככה, הדליקה האור
אך אתה הלכת לך.
אי אפשר להמתין, אמרה היא עת ערב
והיא כל כולה געשה.
אך אתה כמו סומא הולך שוב בדרך
והיא את פניה כסתה.

אם הטיפות את הלב מרטיבות...

עוד שיר חביב שנכתב לפני כשלוש שנים
שהוצאתי מהארכיון.