[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לפני שש שעות בדיוק הוא קיבל ממנה טלפון דחוף שיבוא לאסוף אותה
מפתח של אחד הפאבים, הוא הגיע תוך חצי שעה. הוא הגיע עם
המכונית ניסאן סקייליין הכסופה שלו וראה אותה עומדת בפתח קופאת
מקור כשלגופה ג'ינס וחולצת סטרפלס בצבע טורקיז. הוא מיהר לצאת
מהרכב ולפתוח לה את הדלת, הוא לא מיהר לשאול מה קרה, רק לדאוג
שיהיה לה חם.
היא נכנסה לרכב והעבירה את ידיה על המזגן שפיזר אוויר חם. לאחר
שהתחממה היא כוסתה על ידיו עם הז'קט שלו ומיד היא נרדמה. בעוד
היא חולמת, היא התעוררה לרעש החריקה שנהג אחר עשה כשחתך אותם
בכביש. אך מרוב עייפות נעצמו עינייה מחדש והיא חזרה לחלום.
הוא במשך כל הדרך עישן לפחות שלוש סיגריות והתרכז בנהיגה, מדי
פעם כשעצר ברמזור אדום הוא התבונן בה ווידא שהיא בסדר. באחת
הפעמים הסיט את שערה הפרוע מלחייה והתקרב על מנת לתת לה נשיקה
אך לבסוף הוא נמנע.  
לאחר שעתיים של נסיעה הם הגיעו הביתה, הוא יצא מהרכב ופתח את
הדלת שלה. הוא סחב אותה למעלה והניח אותה על המיטה וחצי שהייתה
מוצעת במצעים פרחוניים. לאחר מכן כיסה אותה והדליק את מנורת
הלילה שעל השולחן, השולחן היה מלא בספרים ומחברות שהיו כתובות
בכתב מעוגל. היא ישנה במשך שעה.
כעת, היא יושבת בקצה החדר עם הרגליים מוקפלות לכיוון החזה,
לחיה השמאלית מונחת על ברכיה. היא רואה במעורפל מעבר לדמעות
הזולגות שיוצרות עיגולים קטנים על המכנס שלה, העצב אוחז בה
ועוטף אותה. היא שואלת את עצמה מה לא בסדר איתה? למה כל כך קשה
לה להיות מאושרת אם יש לה הכל? בכניסה לחדר הוא עמד, בחור צעיר
עם עיניים חומות ושיער חום, הוא הסתכל עליה. הוא רצה לעשות
משהו על מנת שהדמעות יפסיקו. הוא ניסה להתקרב אבל היא לא נתנה
לו, היא חשבה שאף אחד לא יכול לעזור לה. אחרי כמה שניות הוא
כבר לא עמד שם והיא בקול חלוש קראה בשמו אך הוא לא שמע.
עברו שעתיים, הוא החליט לחזור כדי לבדוק מה שלומה, הוא מצא
אותה ישנה על השטיח בחדר, מקופלת בצורה עוברית. הוא התיישב על
הרצפה ממש לידה כשגבו נשען על המיטה וידו מלטפת את ראשה. כשהיא
התעוררה היא נרתעה מיד ממגע ידו על ראשה וזזה הצידה. היא עוד
לא הספיקה לאמר מילה והוא קם ויצא מהחדר. אצלו בראש התרוצצו
מחשבות, מה קרה לה, למה היא בוכה. לאחר כמה דקות היא יצאה
מהחדר, פניה עדיין עצובות. הוא הכין לה תה והיא שתתה אותו בלי
לומר מילה. היא נכנסה לחדר לאחר שסיימה לשתות והוציאה מגבות
מהארון והלכה לכיוון המקלחת. הוא הלך לסלון והתיישב על הספה
הסגולה. לפתע שמע בום חזק של נפילה, הוא רץ מהר לאמבטיה. הוא
מצא אותה על הרצפה ללא הכרה. הוא לקח אצטון שהיה לו בבית, קירב
אותו לאף שלה והיא בעקבות הריח החריף התעוררה. הוא נשא אותה
בשתי זרועותיו. באותן שניות שהוא סוחב אותה היא הרגישה את ליבו
פועם בחוזקה כמו תופים חזקים. הוא הניח אותה על הספה בסלון.
הוא היה שם לצידה לכל אורך הדרך וראה אותה נשמטת מבין
זרועותיו. הוא ראה כיצד היא מחביאה את הרגשות שלה, לא מוצאת את
החלומות שלה ונופלת לבור ללא תחתית. היא חיפשה את המשמעות
לחיים במקום שכזה, עולם מלא עצב, כעס וייאוש. היא איבדה את
האמונה שלה ואולי בכלל לא הייתה לה. היא רוצה לחיות.
בינתיים, הוא הלך למטבח להכין לה תה והיא בינתיים קמה והתיישבה
בספה. כשחזר וראה שהיא קמה הוא שם מהר את התה על השולחן ומיהר
לחבק אותה, הוא אמר לה שהוא אוהב אותה ולא יתן שיקרה לה משהו
רע. הוא לא ביקש הרבה רק שתגיד לו שגם היא אוהבת אותו כמו שהוא
אוהב אותה. אבל קשה לה לאהוב, קשה לה להגיד שהיא מרגישה משהו
כשבעצם היא לא. היא מרחיקה אותו ממנה ומחזיקה בכתפים שלו. היא
לא יכולה להסתכל בעיניים שלו. קשה לה להסתכל לכל אחד בעיניים,
היא מרגישה נבוכה כשהיא מסתכלת. גם אם יוצא שמבטה מצטלב עם מבט
של מישהו אחר היא תוך שנייה מסיתה את מבטה לכיוון אחר.
הוא קם בכעס וניגש למחשב. הוא התחיל לדבר עם חברים במסנג'ר,
באי סי קיו, בסקייפ, אנשים שהוא לא דיבר איתם כבר שנים, וכל זה
על מנת לא להתפתות ולנשק אותה. לפתע היא פרצה בבכי, ממלמלת
משהו אבל הוא לא הבין אותה. הוא ניגש אליה וחיבק אותה חזק, הוא
ישב כשרגליו מורמות על שולחן הקפה וראשה היה מונח על רגליו
כשגופה שרוע על הספה.
היא לא הייתה צריכה להגיד דבר, הוא מיהר לקחת אותה למכונית
ולהסיע אותה הביתה. כשהגיעו לביתה הוא נישק אותה על הלחי ואמר
לה שיתקשר אליה מחר. היא אמרה לו תודה על הכל ויצאה מהמכונית.
כשעלתה בחדר המדרגות כבה לפתע האור, היא חיפשה בידיה את המתג
של האור וכשהדליקה את האור היא נבהלה מהחתול שעבר ליד רגליה.
היא פתחה את דלת הדירה ומיד נכנסה להתרחץ. היא יצאה והלכה
לישון, כעבור חצי שעה היא הרגישה מישהו רוכן מעליה לנשק אותה,
זה היה הוא. ריח הפה שלו היה ספוג באלכוהול, בטח הוא שתה את
המשקה החביב עליו וודקה אבסולוט עם מיץ תפוזים. היא מיד הדפה
אותו מעליה ונשמע רעש של מתכת הנופלת על הרצפה. היא הסתכלה על
הרצפה ולפתע היא ראתה טבעת די פשוטה עם פרפר בצבע ורוד עליה,
טבעת שהיא ראתה לפני חצי שנה באחת החנויות כשהוא בדיוק הסתובב
איתה.הוא לא שם לב שהטבעת נפלה לו, ובעוד שהיא קמה מהמיטה, הוא
נשכב עליה ונרדם. היא הרגישה בבטן הרגשה משונה כזאת, הרגשה
שכבר הרבה זמן היא לא הרגישה. היא התרגשה מאוד מהעובדה שהוא
קנה בשבילה את הטבעת הזו, ושהוא זכר. היא דאגה להחזיר את הטבעת
לכיס שלו על מנת שלא להביך אותו, למרות שהוא לא היה מובך
בקלות.
התחושה הזו בבטן, נתנה לה תקווה שאולי הלב שלה לא נשבר לכל כך
הרבה חתיכות, שאולי אחרי הכול אותם בחורים שמהם נפגעה שוב
ושוב, לא שברו את ליבה לחתיכות שלא ניתנות להדבקה. עכשיו היה
תורה להבין אותו, ולהקשיב לו. היא הלכה למטבח והרתיחה מים, היא
הכינה קפה שחור, בוץ ללא סוכר. לאחר מכן ניגשה לחדר השינה
והעירה אותו, הוא היה קצת לא מאופס, ובדרך לא דרך היא תמכה בו,
עד שהם הגיעו לסלון. לאחר שהיא הושיבה אותו, היא ניגשה להביא
את הקפה מהמטבח.
הוא התרומם לאט לאט בספה, אחז כוס אחת שקופה מלאה בקפה חם. הוא
לגם באיטיות ובאחת הפעמים אמר לה שהוא מצטער, אומנם השפעת
האלכוהול לא חלפה, אך הוא היה יותר מאופס לאחר שנכווה בלשון.
לאחר שעה ארוכה של שתיקה, הוא אמר לה ביי והלך.
היא ישבה לה על הספה ונזכרה בפעם הראשונה שהם ניפגשו, הוא זה
שהתקשר אליה. הוא קיבל את הטלפון מחבר. הם קבעו להיפגש מתחת
לבית שלו ב-11 באותו ערב ואז להחליט לאן הם יוצאים. מאותו יום
הם היו דבוקים זה לזו, הם יצאו ביחד לכל מקום, דיברו המון
בטלפון, והופיעו לכל אירוע משפחתי (פעם מהמשפחה שלו, ופעם
מהמשפחה שלה) יחד. הם אהבו כל כך להיות ביחד, אבל היא הציבה
בפניו מההתחלה את העובדה שהיא לא מחפשת קשר כרגע. הוא קיבל את
זה ומאז הם הפכו להיות החברים הכי טובים האחד של השנייה.
חוט המחשבה שלה נקטע בעקבות טלפון, היא ענתה וזו הייתה מרכזנית
שניסתה לפרסם לה משהו, אבל היא בכלל לא הייתה מרוכזת וניתקה
לה. לאחר מכן התיישבה בחזרה בספה כשהגב שלה נשען על ידית הספה,
רגליה מקופלות אליה, והיא אוחזת בהן בידיה. הדמעות החלו לרדת
לאט על הלחיים, והעיפרון השחור שהיה לה בעיניים ירד והשאיר
קווים שחורים על הלחיים. היא חזרה למקום ההוא, היא חזרה
במחשבות, ולא יכלה לעצור את תחושת הריקנות, תחושת העצב והרצון
למות באותו רגע, היא קמה והתקרבה למסדרון של הבית והוציאה מתוך
הארון את קופסת התרופות. היו שם כל כך הרבה סוגים של תרופות,
אבל היא הוציאה מתוכן בקבוק כחול. היא לא היססה לרגע, כאילו
כבר תיכננה את המהלכים מראש. הבקבוק הכיל את כל סוגי התרופות
שהיו לה, חמישה כדורים מכל סוג. בעוד היא מחזיקה את הבקבוק חזק
בידה הימנית, בגלל צורת האגרוף שעשתה עם אצבעותיה בידה
השמאלית, ציפורניה חדרו את שכבת העור והדם החל לזרום כשהוא
משאיר נקודות קטנות על הרצפה.
היא נזכרה באותו בוקר שבו היא מצאה את עצמה, שוכבת במיטה בבית
שלא היה מוכר לה, היא הרגישה כאבים שם, בין הרגליים, כשהיא
התרוממה מהמיטה היא ראתה כתם דם קטנטן על הסדין. היא הייתה אז
רק בת 15. מאותו רגע היא לא זכרה כלום, איכשהו היא מצאה את
עצמה בחזרה בפתח המועדון, שבו היא הייתה בערב שלפני.
תמיד היו לה בעיות להיפתח לאנשים ולבטוח בהם. כמה שהיא ניסתה
לבסוף תמיד פגעו בה, כי אותם אנשים לא השקיעו מספיק מאמץ לנסות
ולהבין אותה. היא הייתה מסוג הבנות שחיות רק את הרגע ולא
חושבות על המחר. היא הסתובבה עם הבנות שכל הדברים החשובים
בשבילן בחיים היו בגדים,תכשיטים, נעליים והמראה החיצוני. אבל
אף אחד לא ידע מדוע חל בה השינוי הקיצוני הזה, מאותו יום היא
השתנתה, החיוך על פניה הפך למסכה. מאותו יום כשהיא הייתה יושבת
עם חברים, היא הייתה נוכחת מבחינה פיזית, אך בראשה היא הייתה
במקום אחר, מקום שבו שדות הפרחים הם מנייר, מקום שבו השמיים הם
סגולים והעננים הם סוכריות על מקל. היא הייתה חוזרת לילדות,
למקום שבו אף אחד לא יכול לפגוע בה.
בלילות לעיתים היא הייתה חולמת, ועדיין חולמת גם היום, על מה
שקרה שם, בבית הזר, בכל פעם היא קיבלה הצצה קטנה למה שהיא
ניסתה להדחיק ולא לזכור. אבל לא הייתה לה ברירה מכיוון שאף אחד
לא יכול לקבוע על מה הוא חולם.  
הוא, מבוגר ממנה בשבע שנים, והספיק להתנסות המון בחיים. מערכות
יחסים, סקס, לטייל בעולם ובעיקר להנות מהחיים. היא לעומתו חיה
בכלוב, הסורגים מונעים מהאחרים להתקרב אליה ובאותה מידה ממנה
להתקרב לאחרים. הפעם האחרונה שהיא הייתה עם מישהו במערכת יחסים
הייתה מספר חודשים לפני אותו היום שבו חל בה השינוי. למרות
שבפנים היא התבגרה מהר מאוד, כלפי חוץ היא התנהגה ממש כמו ילדה
קטנה.
לאחר שהם נפגשו, הוא היחיד שנשאר שם איתה ובאמת הבין אותה, אבל
מה היא יכלה לעשות, להיות עם מישהו שהיא לא נמשכת אליו. היא
התייחסה אליו ממש כמו כלב קטן, היו פעמים שהיא ניצלה את טוב
ליבו, בדיוק כמו שהיא עשתה כשהתקשרה אליו על מנת שיאסוף אותה.
הוא ידע מדוע היא מתנהגת אליו בדרך הזו,  ולא היה איכפת לו כל
עוד היא נעזרת בו ומדברת איתו ולא נמצאת עם אף אחד אחר.
היא חשבה על כל הסיפורים ששמעה מחברות שלה על בנים שמתחילים
איתן ועל יציאות לפאבים ולמועדונים, מקומות שהיא לא הייתה בהם,
היא הגיעה למסקנה כי אין לה מה לעשות יותר בחיים, אם היא לא
חיה.
כוח הרצון שלה לחיות היה חזק יותר, בעוד היד שלה מדממת היא
הלכה לשירותים ורוקנה את הבקבוק מכל הכדורים. לאחר שבועיים של
מבוכה ביניהם היא הרימה טלפון אליו. הוא שמע את הקול שלה ולא
ידע איך להגיב. הוא קיווה שהוא ישמע את המשפט שהוא כל כך רוצה
לשמוע, שלוש מילים פשוטות מאוד משמעותיות: "אני אוהבת אותך".
אבל במקום זה הוא שמע שתי מילים שגרמו לו להלם מוחלט: "אני
בהריון".
היא לא הייתה צריכה לשמוע את התגובה שלו בכדי להבין שזה בסדר
מבחינתו. אבל הוא אמר לה שהוא אוהב אותה והחל לנסות להסביר לה
שזה בסדר. אבל היא קטעה אותו באמצע ואמרה לו שהתינוק שלו.
היא הסבירה לו שביום שהוא הגיע אליה שיכור, היא מצאה את הטבעת
שהוא קנה לה, ושמאותו רגע היא הבינה את מה שהיה לה כל כך קשה
להבין, שהיא אוהבת אותו מאוד. היא ניצלה את הרגע הזה שהוא היה
שיכור, ועל מנת להתגבר על הביישנות שלה היא חיכתה שהוא יהיה
מעולף על המיטה. עיניו היו פקוחות כל הזמן, והוא הרגיש אותה
מעליו, אך הוא לא הצליח להזיז את הידיים והרגליים בעקבות השפעת
האלכוהול. זאת הייתה הפעם הראשונה במשך תקופה ארוכה שהיא שכבה
עם מישהו.
בעקבות מה ששמע בטלפון, הוא איבד שליטה על המכונית והתנגש
חזיתית עם רכב אחר. הוא מת במקום, והיא נותרה לבדה בלי אף אחד
שיאהב אותה ויבין אותה, חבל שלקח לה יותר מדי זמן להבין.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם לא תלמדו
תהיו רועי צאן!




ותלמדו מהניסיון
שלנו-צאן
מרעיתו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/4/07 7:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג. נועה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה